פורסם כי הקוון שמעון דביר והשופט איתן תבריזי, ששגו שגיאות משמעותיות במשחקי סוף השבוע בליגת העל, משלמים השבוע את מחיר הטעויות שלהם. דביר, שסימן לשופט מאיר לוי להעניק לקריית שמונה פנדל מפוקפק סמוך לסיום מול הפועל תל אביב, לא שובץ למשחקי סוף השבוע הקרוב. תבריזי, שפסק על פנדל שלא היה לזכות סכנין במשחק מול נתניה, הורד לליגה הלאומית וישפוט את המשחק בין רמת השרון לאחי נצרת.
ובכל זאת אני מאמין בשופטים.
מהיכן הוא נובע האמון הזה? לכאורה הייתי אמור להפסיק לתת בהם אמון. שהרי מה לך יותר מפנדל מפוקפק ופנדל שלא היה כדי לקעקע את האמון? והרי איגוד השופטים עצמו מודה שהיה שם פנדל מפוקפק, שאם לא כן הוא לא היה כך מלקה את השופטים בראש חוצות וגורם להם אי נעימות.
האמנם? ובכן, לא ממש.
כי שם המשחק ותנאי ראשוני ובסיסי לאמון הוא השקיפות.
כולנו בני אדם, כולנו טועים - אפילו שופטי כדורגל.
וכידוע, קשים הם חייו של שופט כדורגל: יש קהל ביציעים, ויש קומץ קנאי של אוהדים, ויש מפסידים ומנצחים, ויש טלוויזיה, ויש כמובן הילוך חוזר אכזר ועוד כיוצא באלה מרעין בישין שדי בכל אחד מהם להפוך כל שופט לבן זונה.
ובכל זאת איגוד שופטי הכדורגל מבין שאין להעלים עין ואין לטאטא את הטעויות של השופטים אל מתחת לשטיח.
הנהלת איגוד השופטים מבינה אל נכון שהטלת סנקציות על שופטים טועים מחדדת את ראייתם ומשפרת את ביצועיהם, ולא פחות חשוב: היא מנחילה לציבור את התובנה, שיש דין ויש דיין - גם כאשר בשופטים המדובר.
כי הנהלת איגוד השופטים רגישה באמת לאמון הציבור.
