עם או בלי קשר לבחירות הקרבות, התפרסמו בימים אלו שלושה מסמכים נפרדים הנוגעים למדיניות הניהול של מקרקעי ישראל: מסמך אחד עוסק בהפרטת הקרקע העירונית, השני בהסדר קרקעות הבדואים, והשלישי בכרסום משמעותי נוסף במעט שנותר מהזכויות המצומקות של החוכרים החקלאיים. ההבדלים בין שלושת המסמכים בולטים הן בתוכנם, והן בתהליך גיבושם.
כך, למשל, במסמך הראשון, שפורסם באתר האינטרנט של מינהל מקרקעי ישראל ובעיתונות, מציין בגאווה שר השיכון ויו"ר מועצת מקרקעי ישראל, זאב בוים, כי "בימים הקרובים יקבלו 10,000 משפחות החוכרים הראשונות מכתב ממנהל מינהל מקרקעי ישראל, והפעם לא על ענייני ביורוקרטיה וענייני מינהל, אלא על-מנת לבשר להם חדשות טובות: הבעלות על הדירה אותה אתם חוכרים מהמינהל הופכת להיות שלכם, זאת ללא כל תמורה ובהליך מזורז שאינו דורש התערבותכם". תהליך זה של העברת הדיור העירוני לבעלות החוכרים, שמשמעותו העברת מאות אלפי נכסים מקרקעין לבעלות החוכרים ללא תמורה ו"ללא מגע יד אדם", גובש ע"י ועדת גדיש, שרוב חבריה היו מהמגזר העירוני.
המסמך השני שפורסם הנו דוח של ועדת גולדברג, העוסק בהסדרת "בעיית הבדואים". הדוח גובש ע"י ועדה שכללה נציגי ציבור (ובהם השופט (בדימ.) גולדברג עצמו), נציגים של הבדואים, ונציגי ממשלה, אשר היו במיעוט בוועדה. על-פי המלצות הוועדה, מוצע לבדואים הסדר נדיב, הכולל הכרה בחלק ניכר מתביעותיהם לבעלות על קרקעות, הסדרה נרחבת של בנייה בלתי חוקית, הקצאת קרקעות נרחבת לחקלאות, מגורים ותעסוקה, ועוד.
במקביל, גם החקלאים "זכו" לעוד ועדה (עוד אחת מני רבות), אשר עוסקת בעניינם. אולם, להבדיל משני המקרים האחרים, הרכב הוועדה הזו הנו של פקידים ממשלתיים בלבד, ללא נציגי ציבור וכמובן ללא נציגים של החקלאים עצמם. בנסיבות כאלו, אין כמובן מקום להתפלא כי הוועדה גיבשה מסקנה חדשה: אם בעבר, ובעיקר בדיון לפני שנים מספר בבג"צ הקרקעות, עמדת המדינה – שגם התקבלה, כרגיל, על-ידי בג"צ - הייתה שיש מקום לבטל את "ההטבות" שניתנו לחקלאים במקרה של שינוי יעוד ולחקלאים מגיע "פיצוי חקלאי" בלבד; הרי שכעת, מתבשרים החקלאים שהמלצת הוועדה הנה שגם הפיצויים החקלאים הם "מופרזים", וכי למעשה לחקלאי אין זכויות כלל, ולכן הפיצוי היחיד המגיע לו, אם בכלל, הוא סמלי בעיקרו.
המסקנה מדוגמאות אלו (ויש דוגמאות רבות נוספות) הנה כי החקלאים אינם נתפסים יותר כ"פקטור" שיש להתחשב בו. הם נתפסים כמיעוט שאין לו זכויות, שאין לו השפעה אלקטורלית, אין לו זכות ייצוג ואשר גם אינו מהווה סיכון להתפרצות של אלימות או זעם. יותר מכך, על-מנת לוודא שלא תתחדש בציבור, חס וחלילה, סימפטיה כלשהי כלפי ציבור זה, שבעבר נחשב כ"מלח הארץ", ממשיכים להקפיד על טפטוף עקבי של עתירות, מאמרים ו"מחקרים" שכל מטרתם להכפישו.
ותגובת החקלאים עצמם? על זה נאמר – "שתיקת הכבשים".