עולם החי כולל יצורים רבים הנראים דומים להפליא ליצורים אחרים לגמרי, במטרה להטעות ברואים אחרים - בין אם כדי להרחיקם, או כדי למשכם ולטרפם. לאחרונה מלאה הארץ באירועי שמאל. התקשורת מדווחת כל יום על סאגת המו"מ בין מרצ לגוף הידוע בשם תנועת השמאל החדשה. ידידיו ומוקיריו של העיתונאי הדגול אורי אבנרי מארגנים לו יום הולדת שיוקדש לדיון בנושאי שמאל שונים, כאשר אבנרי, כמובן מאליו, מוגדר כאיש שמאל.
האומנם אלו המכונים, או מכנים עצמם, שמאל - הם באמת שמאל? מו"ל היומון הארץ עמוס שוקן הוא ליברלי ביותר בדעותיו, ומצדד בהקמת מדינה פלשתינית. בעבר גם פורסם כי הוא תומך ברשימת מרצ, שהיא מפם מורחבת. האם הוא יכול להיחשב שמאלי? הוא עצמו, ובוודאי בכירי עיתונו, מנהלים מלחמת עולם נגד ההסתדרות והאיגודים המקצועיים. האם מי שמתנגד למאבק המקצועי של העובדים הוא שמאלי?
נחזור אל אבנרי. כעיתונאי, מקומו כאחד התורמים הגדולים לעיצוב העיתונות - לא ייפקד. בעבר חשבו כמוהו גם אישים כמו נתן ילין-מור מפקד הלח"י, בועז עברון, עמוס קינן ועוד. האם הם שמאליים? רובם יצאו מהמחנה הלאומי הז'בוטינסקאי, שחרת על דגלו את סיסמת שבירת ההסתדרות ואיגודיה המקצועיים.
למה בישראל, אנשי ימין מובהקים המגלים נטיות ליברליות בשאלות לאומיות אבל לא בשאלות מעמדיות - נחשבים לשמאל? האם זו רק תוצאה של מכבסת המילים הישראלית הקוראת לכיבוש - שטח מוחזק, לרצח-חיסול, ולעינויים - לחץ גופני מתון? ישראל לא המציאה את מכבסת המילים. התיאור הטוב שלה ניתן בספרו של ג'ורג' אורוול "1984", שבו קרא המשטר למצב מלחמה - שלום, למצב חירות - עבדות, ולמצב בערות - עוצמה.
בעולם כולו, להוציא ישראל, השמאל מזוהה עם מעמד העובדים והמנוצלים, והימין מזוהה עם מעמד בעלי ההון. ההגדרות נוצרו לאחר המהפכה הצרפתית, כאשר בפרלמנט (שנבחר בבחירות לאחר המהפכה ב-1789) ישבו מפלגות בעלי הרכוש, הכנסייה וההון - מצד ימין, ואילו מפלגות האיכרים והפועלים - ישבו מצד שמאל.
בישראל החל הטשטוש בגלל ההגמוניה של מפלגות העובדים בהקמת היישוב והמדינה. בכל מדינה רגילה עוסקות מפלגות השמאל בייצוג העובדים ובמאבק להטבת מצבו. בפלשתינה הן עסקו קודם כל בהקמת היישוב ואחר-כך בהקמת המדינה. הם היו הרוב בין יהודי פלשתינה, וקבעו את דפוס המדינה הקמה. המאבק המעמדי היה, עבור השמאל היהודי בפלשתינה, כפוף למאבק הלאומי. כתוצאה מכך ראו בארגוני הימין, שהיו מיוצגים על-ידי המפלגות הרביזיוניסטיות כמו האצ"ל והלח"י - ארגוני פורשים. את חברי המפלגה הקומוניסטית בפלשתינה, שדגלו במאבק מעמדי משותף עם העובדים הערביים - הגדירו כבוגדים, נלחמו בהם, הסגירו אותם לכובש הבריטי ורדפו אותם כלכלית.
השמאל נקבע, בתודעה הישראלית הטרייה, כמחנה לאומי הנאבק להקמת מדינה יהודית. מכאן היה קל מאוד לעבור להגדרת כל מי שדגל ברעיון לאומי ליברלי - כשמאלי.
זאב ז'בוטינסקי, מנהיג הימין שהוליד את תנועת החירות והליכוד, דגל במדינה שבה יחיו בשלום יהודים וערביים. במקביל, קרא לשבירת ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל. איש לא מעלה על דעתו לראות בו איש שמאל. למה תלמידיו, המתנגדים לתנועת העבודה ומאבק העובדים, נחשבים כאנשי שמאל? התשובה, כנראה - בעולם החי.
