הייתי רוצה לחלוק איתכם היום זיכרון רחוק: איך הכשילו אותי בבחינת הקבלה לאוניברסיטת מוסקבה. נכון להיום, נכתבו כבר ספרים רבים של אסירי ציון שבהם נמנים ייסורים ורדיפות נוראים בהרבה: בתי סוהר, הגליה לסיביר, טרור פסיכיאטרי והשפלות אין קץ. בהשוואה לרשימה קשה זו, נראית האפליה האקדמית כדקירה של מחט ועם כל זאת, היא פוגעת ומשפילה לא פחות.
בבית הספר התיכון, הפיזיקה והמתמטיקה היו קלים ללימוד בשבילי, וכך גם המתמטיקה הגבוהה שאותה למדנו בסמינרים מיוחדים לתלמידים מצטיינים. נהניתי מפתרון בעיות לא סטנדרטיות, והגעתי למקומות גבוהים באולימפיאדות המתמטיקה. בתחילת שנת הלימודים האחרונה שלי בבית הספר, הסבירו לי הוריי כי אני אומנם יכולה לנסות להתקבל למוסדות לימודים יוקרתיים כמו אוניברסיטת מוסקבה או הפיז-טק (מוסד המקביל לטכניון בארץ) אבל בתור יהודייה הסיכויים שלי הם לא ריאליים.
יהודי? אתה לא מספיק חכם! לאחר שלמדתי בחריצות במשך שנה שלמה עם מרצה מהאוניברסיטה, ופתרתי אינספור בעיות ברמת קושי מוגברת, צעדתי ביום נאה של יוני לבניין אוניברסיטת מוסקבה, המקושט בפסלים בגובה מספר קומות. בוועדת הקבלה לפקולטה למתמטיקה התבקשתי למסור את תעודת הזהות, שם בסעיף הלאום, נכתב שחור על גבי כחול-בהיר - "יהודייה".
לאחר זאת היחס אלי ולמועמדים יהודים אחרים, היה שונה לגמרי מלשאר המתמודדים. נשאלנו שאלות אחרות, קשות בהרבה, נדרשנו לדעת חומר שאינו נכלל בחומר הלימודים לתיכון והתשובות שלנו עוותו כך שבסיכום הסופי היה נראה כי היהודים, באופן טבעי, לא הגיעו להישגים גבוהים מספיק בשביל להתקבל.
הכללים השתנו בהתאם ללאום בימים ההם לא התעצבתי יותר מידי מאי קבלתי לאוניברסיטה. מה שבאמת הכעיס אותי אז ומכעיס אותי גם עכשיו, הוא האופי הדו-פרצופי של מערכת זו אשר ניסתה בכל שיטותיה להשפיל ולשבור נערה בת 16, אך לא היה לה האומץ להצהיר על האנטישמיות שלה במדיניות גלויה. בימי הצאר, למשל, הייתה נהוגה מדיניות של נומרוס קלאוזוס - אחוז היהודים בכל מוסד לימודי היה מוגבל לפי החוק. לא כך נהג השלטון הסובייטי - מצד אחד, באופן רשמי הוא הצהיר על דמוקרטיה, שוויון ואחווה בין העמים. מצד שני, בין השורות, הוא דאג להבהיר ליהודים היטב שלא כדאי להם לנסות אפילו לבחון בפועל הצהרות שוויון אלה. ואם הם העיזו לנסות בכל זאת - שונו הכללים תוך כדי המשחק, ולפעמים אף לאחריו באופן רטרואקטיבי.
במקום להודות כי הם אינם מוכנים לקבל יהודים, השלטונות הפיצו שמועות כי לא ניתן ללמד יהודים מכיוון שהם מרגלים שאינם נאמנים לארצם, או אוכלי-חינם שלא יעבדו במקצועם. רבע מאה לאחר "משפט הרופאים" הם לא העזו להודות באנטישמיות שלהם באופן גלוי והם הפחידו והשמידו את אלה שחשפו את שקריהם. פחדנות זאת, והניסיונות להעמיד פנים נקיות בפני אוייביהם במלחמה הקרה, הם שהובילו כעבור פחות משני עשורים להתפרקות הטוטאלית של מערכת זו. ואנו, שהבנו כי הסיבה להשפלתנו על-ידי המערכת טמונה דווקא בייחוד המטאפיזי שלנו, יצאנו ממנה מחוזקים.
צדק צדק ארדוף נוכחתי בכך שנית בימים אלה, כאשר מערכת חלשה בהרבה לחמה נגדי, בצביעות ובזיוף העובדות, תוך שינוי כללי המשחק באמצע ההתמודדות ולאחריה בצורה שתקשה עלי ועל חברי. שוב ניסו להוציא אותי אל מחוץ למגרש שבו חלים שוויון הזכויות והדמוקרטיה, בגלל השתייכותי לקבוצה שבהגדרתה בולט שם התואר "יהודי". אך הם לא ידעו מול מי הם מתמודדים. עבור אדם שמבקש לשמור על עקרונותיו, ולא לרדוף אחר טובות הנאה, שמבקש את מטרתו ולא את הכיבודים שבדרך - כל אמצעיהם אינם אלא הפרעות פעוטות.
עיוותי המערכת הרוסית אומנם הטרידו אותי מאוד אך רצוני לתקן את מצב המדינה הרוסית וללחום למען הצדק, נעלם כלא היה ברגע שבו עלה מסך הברזל וקיבלתי אפשרות לעלות לארץ. כאן בישראל, רדיפת צדק ותקינות פוליטית הם באחריותי, והם חשובים לי באמת. אלחם למענם בכל האמצעים שאוכל, ושום מערכת לא תוכל עוד להכניע אותי.
