ישראלים רבים חולמים לחיות בסקנדינביה. איך אפשר לומר "לא" לקיץ ממוזג, נופים ירוקים, שלג שמחזיק מעמד יותר משעה וחצי, משכורות גבוהות, ביטחון סוציאלי, שקט ביטחוני והיעדר מיעוטים עוינים. אומנם המיסים קצת גבוהים, אבל השירותים הרפואיים מעולים והאוכמניות גדלות חופשי בכל פינה. למי שאוהבים בלונדיניות טבעיות ותמירות, אשר לא מהססות להשתזף בעירום - סקנדינביה היא ממש גן עדן. מי מאיתנו לא חלם לגור ביום מן הימים בקופנהגן או באוסלו במקום בפתח-תקווה או בחדרה? וכמה מאיתנו נסעו לאילת - לא כדי לצפות באלמוגים אלא כדי לבהות בשוודיות?
הנשק הסודי מסקנדינביה דווקא על-רקע זה, קשה שלא להעריץ את ח"כ מיכאל מלכיאור. אזרח סקנדינבי מבטן ומלידה, שאף זכה לכהן כרב ראשי כפול - הן בדנמרק והן בנורווגיה - עד אשר בשנת 1999 לא יכול היה לסרב להצעתו של אהוד ברק להציל את מדינת ישראל מידיו של ביבי נתניהו, שהיה אז ראש הממשלה. למי שלא זוכר, נתניהו גרם לצרות צרורות - כמו הפחתת הטרור, צמצום הוצאות הממשלה, הגברת התחרות במשק, והאטה בקצב הנסיגה משטחים "מיותרים". כדי לשים סוף לצרות הללו, הביא השמאל נשק סודי מסקנדינביה: את הרב מיכאל מלכיאור. כיוון שהצלתה של מדינת ישראל לא נראתה אז משימה כה קלה או פשוטה - הובטח לו שיריוּן, שחס וחלילה לא יימס הקרחון הסקנדינבי בחום הישראלי.
למרבה השמחה וההפתעה, עמד מלכיאור בהצלחה במשימה: נתניהו הודח, הטרור פרח, והכלכלה הדרדרה. ממשלת ברק הציעה ברוחב לב לוותר על 95 אחוזים משטחי יהודה ושומרון ועל 99.9 אחוזים מרמת הגולן תמורת שלום קר כקרח. ואולם, אפילו קרחון סקנדינבי לא הספיק כדי לשכנע את הסורים והפלשתינים להסכים לדיל הקפוא. ההמשך ידוע: אינתיפאדה. אבטלה. הפסד של ברק בבחירות ויציאה שלו "לעשות לביתו". בחירת שמעון פרס שוב לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, כשאחריו נבחרים לתפקיד עמרם מצנע ובנימין בן-אליעזר, וכמעט אברהם בורג, ושוב פרס וגם פרץ, ואז מסיים ברק לעשות לביתו, קונה דירה וחוזר לפוליטיקה. השמאל ממשיך להפסיד בבחירות ולהחליף מנהיגים בקצב. רק משוריין אחד נותר איתן כקרחון בתקופת הקרח - מיכאל מלכיאור. מבחירות לבחירות הוא נסע במשוריין, ודילג בקלילות לפרלמנט.
אבל ההתחממות הגלובלית אינה פוסחת גם על קרחונים משוריינים. לקראת הבחירות הקרובות ויתרה מפלגת העבודה על שירותיו של מלכיאור, מה שאילץ את הקרחון לחבור לאיש המים - האדמירל והצוללן (בדימ.) עמי איילון. ביחד הם הציעו את מרכולתם המשוריינת למרצ, אך גם שם לא נמצא קונה לסחורה. בעוד איילון מבין כי הגיע הזמן לצלול החוצה מהפוליטיקה הישראלית, לא אמר מלכיאור נואש: בפליק-פלאק פוליטי מרהיב, חבר הקרחון הסקנדינבי למפלגת הירוקים, שהרי מה חסר יותר לאיכות הסביבה במזרח התיכון מאשר רב מאזור הפיורדים?
ב-10 בפברואר נדע אם המהלך הנועז הצליח. ועד אז לא נותר לי, גבר ישראלי פרובינציאלי שעדיין חולם על דרכון שוודי, חבֵרה נורווגית וגבינה דנית - אלא להתפעם לנוכח האקרובטיקה של מלכיאור, אשר נאחז עד כלות כוחו ושיריוּנו בכיסא של בית המחוקקים הלבנטיני, אפוף הצעקות. אילו רק היו רבים יותר כמוהו בינינו - אולי היינו מפסיקים לחלום על סקנדינביה.
ד"ר אמיר חצרוני מרצה לתקשורת במכללת עמק יזרעאל
