עד שפירק אותו במו ידיו, זבולון אורלב - הקברניט האחרון של ספינת הדגל ההיסטורית, הדתית לאומית - שלט במרכז המפד"ל ביד רמה. כל מנגנוני המפלגה בחרו להתיישר לפי הקווים שהתווה בהתנהלות התנועתית, וכיוונו באופן מפתיע לדעתו. בכל מהלך פנים מפלגתי בו נדרש לאמון המרכז – היה יוצא וידיו על העליונה. אחוזי התמיכה בו נראו תמיד מרשימים. בכינוסי תנועה - פורמאליים בלבד, בודדים בימי כהונתו כיו"ר - נראה פוסע שליו ובוטח; מחייך אל המצלמות ומפלרטט עם כתבים.
על-אף שמעולם לא נקט בעמדות מדיניות, כאלו המכונות "שמאליות", זבולון אורלב נתפס כמי שמייצג קו מתון, זהיר, מפויס, גמיש ופשרני. כך, כאמור, בתפישת גבולות הארץ, וכך גם בעיצוב דמותה היהודית של המדינה.
אלמלי מעידתו הפוליטית של אורלב בישיבה ממושכת, ממושכת מדי, עם אריאל שרון בממשלה אחת, שעה שחרב חורבן מרחפת על פני חבל ארץ בדרום – הרי שלכאורה הכל היה נראה היום אחרת. אלמלי בחר חברו הטוב, ניסן סלומיאנסקי, לגבות מהלך תמוה זה במתן חיזוק עקיף לקואליציית הגלייה וגירוש, המכינה מנטאלית את צבא העם לקראת התגוששות במלחמת אחים – הרי שגם אישיות פרלמנטארית (בלתי עצמאית) זו לא הייתה מונצחת ערומה, כשלבשרה רק עלה תאנה.
עם נפילת ההכרעה ב"בית היהודי", מגיעה שעת המבחן של זבולון אורלב. המועצה הציבורית, בראשותו של האלוף עמידרור, בחרה באורלב ובאנשים המזוהים עם אופיו והליכותיו – לתת את הטון הפוליטי במחנה הדתי-לאומי.
נביא מאחרי הצאן בראש ה'בית-היהודי' מתייצב, לפי כל הסימנים, יהודי ירא-שמים, אהוב ומקובל, אהוד והגון, תם וישר. הרב פרופסור דניאל הרשקוביץ מבטא תמהיל ערכי אידיאלי, יקר-ערך, של תורה עם דרך-ארץ. די בהתבוננות בדיוקנו כדי לחזות בדמות נאצלת, רבת אנפין, הנושאת בכתר תורה, בכתר מדע ובכתר שם-טוב, שעולה על גביהם.
מועצת ה'בית היהודי' הצדיקה את ייפוי הכוח שניתן לה שעה שחיפשה אחר דמויות ייצוגיות, הפועלות בהצנע-לכת בירכתי הבמה, תוך כדי התעלמותה במפגין מ"ידוענים" הממוקמים תדיר בקדמתה. לשם כך נולדה.
הרב הפרופסור דניאל הרשקוביץ כמוהו כבחירת נביא מאחרי הצאן. איש לא ידע על קיומו עד לרגע ההכרזה אודות בחירתו המפתיעה, ומעתה ואילך עליו להוביל. גם אם שגה פה ושם מול הבזקים ראשונים, מביכים ומבלבלים, שהבליחו ממצלמות מתקתקות – הרי שאין, חלילה, להרהר אחר אמינותו ויושרו. הוא מכיר את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון.
אלא שהמועצה נתנה ליו"ר ה'בית היהודי' כיוון ומגמה, תוך כדי עיצוב מוגמר - לא בהכרח עשיר ומגוון - של ההרכב האנושי ברשימתה לכנסת. על כן, אם היה הרשקוביץ זהיר בתחילה, עתה עליו להיות זהיר שבעתיים. ממעל לראשו איש פוליטי ממולח, המכיר כל פינה ישרה שטרם התעגלה. מכאן ומשם, בתנועת צבת, עשויים להיחתך גורלות.
פיצול בראשות אורלב הואיל והפור נפל, הרי שהמתווה המסתמן הוא פיצול המחנה לשני ראשים. הואיל ולא ניתן ביטוי דמוקרטי בפריימריז לסממנים שמאליים אפשריים במחנה הדתי לאומי – הרי שלא ניתן להעריך את כוחם, וכך גם אין צידוק לחזר אחרי בבואתם.
מרגע זה ואילך, בפעם הראשונה בחייו הפוליטיים על אורלב להעמיד עצמו לבחירה בקלפי, אם כי בנסיבות מקלות תחת חסותו המרשימה של הרב פרופ' הרשקוביץ, הצועד בראש. מוטיב הפשרנות הערכית והגמישות הרעיונית שמביא עמו אורלב – יועמד להכרעת הבוחר.
לצד מבחן כוח זה, יתייצבו לבחירה כל ה"סרוגים" האחרים. עליהם לעשות יד אחת, על אף שאין הם עשויים מקשה אחת. צו השעה מחייב את קיומו של הליך הברירה הכואב הזה במחנה הדתי-לאומי; בין פופוליזם של דת לעקרוניות יהודית, בין היסוס וחשד לבין איתנות ודעתנות, בין חיל ורעדה לבין ביטחון ונחישות, בין עמידה על המשמר לבין פתיות ועיוורון.
כמקדם זהירות יש להתחייב מראש על הסכם עודפים בין המחנות, לבל יושלכו קולות יקרים של אוהבי אדם, עם, תורה וארץ.
בתוך כך יש לשאת תפילה, כי חיזיון התעתועים בליכוד לא יוליך שולל בוחרים הרפתקנים.
