מה שמפחיד את אהוד ברק

ניתן לאתר כמה סיבות לכך ששר הביטחון אהוד ברק מוכן להמשיך לשבת על ידיו ולסבול את המצב בדרום: הסיבה הראשונה היא כמובן המחיר בחיי חיילים הכרוך בפעולה ממשית ברצועה. אלא שהשאלה היא היכן עובר קו פרשת המים של הדילמה הזו. ברור שנפילת קסאם, חלילה, על ריכוז ילדים תחריד אפילו את אהוד ברק וצה"ל ייצא לפעולה. השאלה, כמובן, היא אם שר ביטחון אחראי אמור להמתין להתרחשות נוראה שכזו כדי להורות לצה"ל לפעול. האם אין די במה שעובר על ישובי עוטף עזה כיום? האם אין די בבעיות הנפשיות שמתפתחות אצל הילדים כתוצאה מהטרור המתמשך הזה? ועוד לא דיברנו על השחיקה האיומה בכושר ההרתעה של הצבא כתוצאה מההבלגה האינסופית הזו. אם אהוד ברק ממשיך לשתוק למרות כל מה שעובר כיום על עוטף עזה - מן הסתם יש לחפש את הסיבות לכך במקום אחר: 1. עוטף עזה הוא, אחרי ככלות הכל, לא מדינת תל אביב. 2. יציאה לפעולה עלולה לחשוף את מחיר התהדיאה שעליה חתם אהוד ברק. יתברר שהחמאס ניצל את התהדיאה באופן מרשים להתחמשות, לאימונים, ולביצור כוחו ועמדותיו - באופן שיבוא לידי ביטוי ממשי בעימות נגדו. 3. אהוד ברק חושש שפעולה של צה"ל בעזה תקומם נגדו, נגד אהוד ברק, גופים שונים בעולם המערבי - עד כדי הכרזה עליו כעל פושע מלחמה. אהוד ברק חושש שצעד כזה כנגדו עלול להפריע לו "לעשות לביתו" בבוא היום. 4. ואולי סיבת הסיבות: אהוד ברק, למרות שלטי החוצות, הוא אומנם לא טרנדי ולא סחבק - אבל הוא גם לא מנהיג. ולאחר שאמרנו את כל אלה: לא מן הנמנע שאהוד ברק פשוט מחפש את התזמון הנכון לצאת לפעולה בקנה מידה גדול, באופן ששיא הפופולריות האישית שלו - כתוצאה מפעולה שכזו - יתמזג איכשהו עם יום הבוחר.