מבלי להתייחס לרמתה של התוכנית 'האח הגדול', ומבלי להתייחס לכוכביה, כוכבים לרגע או לנצח, קשה שלא לתהות על המהפך שהתחולל ביום שלישי בלילה: בניגוד לכל התחזיות, הציפיות והסקרים, מי שזכתה במקום הראשון ובמיליון השקלים הייתה דווקא שפרה קורנפלד (האשכנזייה) ולא יוסי בובליל (המזרחי).
הכיצד? שלושה הסברים, שאחד מהם הוא הכי קרוב לאמת, אם לא כל האמת: טעות בספירה? לא נראה לי. זיוף על-ידי חלוקה זדונית של למעלה מ-1.7 מיליון sms? לא נשמע לי. התארגנות ספונטאנית, אינטואיטיבית, של מאות אלפי "פרידמנים חיים", יותר כדי לדפוק את "האבא של הקופירייטרית עינב", ופחות כדי לסייע לשפרה, החרדית לשעבר – נשמע הרבה יותר הגיוני!!!
דוד לוי היה אומר על זה בזמנו "הפעילו עלי את שיטת המיור", כלומר, הרוב דרס אותו. ובמלים פשוטות יותר: הרוב קובע, ולפרידמנים היה, יש ויהיה רוב עד סוף הדורות. לפחות כאן, במדינה הקטנה שלנו.
הדחתו של בובליל - כן, הדחתו של בובליל, לא בחירתה של שפרה – מזכירה לי את הסיפור הבא: לפני כ-25 שנים, בזמן הפוגה של תרגיל חי"ק, ישבנו כמה חבר'ה ודיברנו על מזרחים, אשכנזים ומה שביניהם. המ"פ, שקראו לו שמולביץ', אמר אז, ספק ברצינות ספק בצחוק, כי "גם אם כל האשכנזים יעזבו את המדינה ורק אחד יישאר, אותו אחד ייבחר לראש הממשלה". מקומם? ועוד איך, אבל תשמעו את ההמשך: "תגידו תודה שראש ממשלת ספרד הוא ספרדי, כי אם היינו רוצים גם הוא היה אשכנזי...", הוסיף שמולביץ'.
השבוע הודיע ד"ר אבנר בן זקן, ששב ארצה מארה"ב אחרי שנים רבות ושובץ במקום ה-12 ברשימת מר"צ החדשה, כי אין בכוונתו להשתבץ ברשימה לקראת הבחירות הקרובות, אלא אם יציבו אותו בעשירייה הראשונה.
דרכי שלי הצטלבה לפחות פעם אחת עם זו של ד"ר בן זקן, שנולד וחי בשכונה ד' בב"ש. לעניות דעתי, לא מדובר באיש תמים, אלא באידיאליסט גדול. לכן תמוה בעיניי מדוע שב ד|ר בן זקן ארצה מבלי לקבל התחייבות מפורשת לגבי מיקומו ברשימת מר"צ החדשה. אלא אם חשב, שמר"צ השתנתה בעקבות עמידתו של ח"כ ג'ומס אורון בראשה, מה שלא בהכרח קרה. להיפך, מר"צ אומנם שיבצה שני מזרחים בעשירייה הראשונה – מוסי רז וטליה ששון – אבל שניהם מזוהים דווקא עם הצד המדיני ולא החברתי של התנועה. בעוד מוסי רז נחשב לשמאלני המייחס ליהודים את כל צרותיהם של הערבים, הרי שטליה ששון נחשבת לאויבת המתנחלים וההתנחלויות. וברשימה שיש בה את אילן גילאון האשכנזי, לא נשאר מקום גם לבן זקן המרוקאי.
לפני מספר שנים, כך חשף 'ידיעות אחרונות', ניסה בוגר כלכלה וראיית חשבון ממוצא תימני להתקבל למשרד די מוכר ומפורסם ברמת גן. ניסה, אבל נכשל. פעמיים. בפעם השלישית שינה האיש אות אחת בשם משפחתו, מה שהפך אותו מ"שחור" ל"לבן" (למשל, מאוחיון לאוריון), שינה, על הנייר, את כתובתו מראש העין לגבעתיים ושלח קורות חיים. כעבור מספר ימים זומן לראיון עבודה, שבסיומו הודיעו לו כי התקבל.
נזכרתי בסיפור הזה בערב שישי האחרון, כשראיתי ב'מבט' (ערוץ 1) את כתבתם של בן כספית ואיילה חסון על שר הקליטה אלי אפללו. אפללו נשאל, בין היתר, על אפליה וקיפוח וזה מה שהוא השיב (רוח הדברים): "לאחי קראו ז'וז'ו אפללו. ז'וז'ו היה קצין ביחידה מובחרת בצה"ל. קצין מצטיין, יש להדגיש, אבל בכל זאת היה לו חיסרון בולט שבלט עוד יותר כל אימת שהיה צריך להעניק לו דרגה נוספת: שמו ושם משפחתו. לכן הוא נאלץ לשנות את שמו לעוזי בר-לב. לימים, כאשר השתחרר עוזי מצה"ל, הוא שב לשמו המקורי, ז'וז'ו אפללו, שמעולם, אגב, לא שונה בתעודת הזיהוי. עם שמו הישן-חדש-ישן ניסה אחי להתקבל לטכניון בחיפה, אך נכשל. ניסה פעם שנייה ושוב נכשל. כנ"ל בפעם השלישית. או אז הציע לו חבר לנסות שוב אך הפעם תחת שמו העברי "עוזי בר-לב". אחי ניסה, הצליח אך גם ויתר לטובת הגולה, כי הוא נורא נפגע מהיחס כלפיו".
למרות שאפללו הוא פוליטיקאי ומניפולטור לא קטן, אני מאמין לו. אני מאמין לו, כי אני מכיר אישית יותר מסיפור אחד זהה ודומה. אני, אגב, לא נולדתי שריג...
ומילה לסיום: לפני כ-25 שנים כינה דודו טופז את המזרחים בליכוד צ'חצ'חים. למעט מנחם בגין ע"ה והמזרחים במדינה, איש לא התרגש מדבריו, בטח לא האשכנזים. אדרבה, היו כאלו שדרשו מהמזרחים להפגין פחות רגשי נחיתות, לא להתייחס בכובד ראש לאמירותיו של בדרן בינוני וכו' וכו'.
כ-25 שנים אחרי, באה עלמה מאשקלון ובתוכנית טלוויזיה רדודה-משהו כינתה את הלפלפים והחנונים שישנם בכל עדה, בכל מדינה ובכל עם, "פרידמנים" או "פרידמנים מתים". והתגובה? שומו שמים! הארץ רועשת וגועשת והצביעות חוגגת!!! למה חוגגת? כי ימים ספורים לאחר מכן בא מיודענו דודו טופז ואמר על מבקר הבידור של 'מעריב', יהודה נוריאל, "הוא לעולם לא יהיה אשכנזי". רוצה לומר, אתה, מר נוריאל, שנולד להורים שעלו ארצה מעירק, לעולם לא תהיה אשכנזי, שזה תרבותי, משכיל, אינטליגנט, בעל כבוד וכו'. והתגובות? שקט ושלווה. לא הפרידמנים, לא הנתן זהבים ולא כל הצבועים ויפי הנפש, שרק יודעים להטיף מוסר כשהפגיעה היא בציפור נפשם, אבל לא באחיהם מהמרחב השמי.
ב-10 בפברואר הקרוב תתקיימנה הבחירות לכנסת. למעט ש"ס, שהיא מזרחית נטו, ואגודת ישראל, שהיא אשכנזית נטו, כל המפלגות הן מעורבות – וטוב שכך. אלא מה, מתוך 120 חברי כנסת למזרחים יהיה ייצוג, אולי, המגיע אך בקושי ל-25-30 מנדטים, שזה רבע במקרה הטוב. למה? ככה!
אולי לא בבחירות הקרובות, אבל באלה שלאחריהן צריכה וחייבת לקום מפלגה מזרחית, דמוקרטית וחילונית, שיהיה בכוחה להכתיב אג'נדה, לפעול למען הנחשלים, למען סדר יום חברתי. אני מאמין, שמפלגה כזו לא רק תקום, אלא גם תהווה גשר בין יוצאי המזרח, שרובם אגב מתונים, לערבים כאן ובשטחים, שהרוב בהם נחשב בעיניי כמבקשי שלום ושכנות טובה אך חוששים.
