ביום שישי שעבר (19 בדצמבר) התבשרנו על סיומה הרשמי של הרגיעה (שנודעה בכינוי תהאדיה) ועל כוונת החמאס, יחד עם שאר הארגונים הפלשתינים, לחדש את ירי הקסאמים מעזה לעבר ישראל. אך האם אכן החמאס מתכוון לכך ומעוניין באמת בהסלמה צבאית?
יומיים לאחר סיומה הרשמי של הרגיעה, הודיע ראש ממשלת חמאס, אסמאעיל הניה, ביום ראשון השבוע (21.11.2008) כי החמאס אינו פוחד מעימות מזוין עם ישראל, ולמחרת הדגיש דובר החמאס בעזה, פאוזי ברהום, כי החמאס מוכן לעימות צבאי עם ישראל. ואכן, ראשי מערכת הביטחון, שעוקבים בדאגה אחר הגידול בעוצמתו של החמאס מאשרים כי החמאס הרחיב את מלאי הנשק שלו, ביצר עמדות, אימן את אנשיו והכשיר אותם להתמודדות ממושכת עם ישראל.
למרות זאת, הצהרות החמאס, שהולכות וגוברות לאחרונה, מלמדות על מצוקה ופחד, מתחת לפני השטח, שבו נתונים ראשי החמאס בעזה ועל החשש האמיתי שלהם מעימות צבאי עם ישראל. עימות כזה, לא רק שמסכן את שלטונו של החמאס בעזה, אלא גם יכול להביא לשיבוש המטרה הבאה שלו - השתלטות על הגדה המערבית ובכך על הרשות הפלשתינית כולה והקמת מדינת הלכה איסלאמית במקומה. שאיפה זו הייתה קיימת מאז היווסדו של החמאס לפני 21 שנה והיא לא סתרה את שאיפתו לחיסול מדינת ישראל.
התנאים שהציגו ראשי החמאס לאחרונה, להמשך הרגיעה עם ישראל, מלמדים כי אכן זוהי מטרתו. המשך הרגיעה עם ישראל ופתיחת המעברים לעזה לא רק שיבטיחו את המשך שלטון החמאס ברצועה, אלא אף יבססו אותו ויחזקו אותו מבחינה צבאית באמצעות המשך הברחות הנשק, תחמושת וציוד לחימה נוסף כפי שעשה קודם לכן. ידוע, כי במהלך הרגיעה נמנעה ישראל מלהפעיל את שיטת "הסיכול הממוקד", קרי החיסולים, שהיה לאחד מכלי הנשק היעילים ביותר להתמודדות עם החמאס והביאו לסילוקם של ראשי החמאס הקודמים השייח' אחמד יאסין ועבד אל-עזיז רנטיסי. הימנעות ישראל מחיסולים נוספים תבטיח גם היא את המשך שלטונם של ראשי החמאס שייהנו לפי שעה, מערבות על חייהם. ולבסוף, החלת הרגיעה גם לגדה המערבית, כפי שדורשים ראשי החמאס, לא נועדה, אלא לאפשר לו לבצע הפיכה צבאית מיידית לתפיסת השלטון בגדה, כפי שעשה לפני כשנה וחצי בעזה, או להשתלט בצורה מסודרת על השלטון לאחר הבחירות הכלליות הצפויות ברשות הפלשתינית באפריל 2009.
משום כך, הרגיעה חשובה לחמאס לא פחות משהיא חשובה לישראל. אך ראשי החמאס אינם מעוניינים להיראות כמי שנכנעים לתכתיבי ישראל או חוששים מעימות צבאי איתה, ולכן הם מחפשים דרך לרדת מהעץ הגבוה שעליו הם עלו בתום הרגיעה עם הצהרותיהם הלוחמניות. זו הסיבה שהם מעוניינים כעת בתיווכה של מצרים, למרות שהיא הואשמה לא פעם על-ידם כמשתפת פעולה עם ישראל ופוגעת באינטרס הערבי. היענות חמאס למצרים, תציג אותם כבעלי רצון לשמור על האחדות הערבית ותאפשר למצרים לחדש את השיחות על האחדות עם הפלשתינים בין החמאס לבין הרשות בתיווכה.
לאור זאת, ברור שהאינטרס של החמאס כעת הוא להגיע במהירות לרגיעה, שתבטיח אם לא את הגשמת כל שאיפותיו, לפחות את המשך שלטונו ברצועת עזה. נראה, כי גם לישראל יש עניין להימנע לפי שעה מפעולה צבאית, לפחות עד הבחירות, מחשש שפעולה כזאת תשפיע על מערכת הבחירות הקרובות. האינטרס ההדדי הן של החמאס והן של ישראל עשוי להביא, אם כן, לחידוש הרגיעה בין שני הצדדים, להמשך השיחות לאחדות פלשתינית וייתכן שגם להמשך המגעים לשחרורו של גלעד שליט.
