הרשימה שאישרה "הוועדה המסדרת" של מפלגת ישראל ביתנו - המונה חברים רבים כגון ליברמן, אביגדור, איווט וכו' - מוכיחה לנו את מה שמנסה אביגדור ליברמן לקבע בקרב הציבור הישראלי מאז הוקמה מפלגתו: ישראל ביתנו היא הליכוד האמיתית, השורשית, המקורית.
ליברמן עשה זאת יחסית באלגנטיות, כמעט בלי שנרגיש, כך:
עוזי לנדאו שהוצנח למקום השני- סמן ימני מובהק המסמל את "הליכוד של פעם", כאשר המפלגה עוד דגלה בערכים המקוריים שלה.
אורלי לוי - התנייה קלאסית. הבת של דוד לוי. מהאנשים המזוהים ביותר עם המפלגה שעוצבה ע"פ דרכו של ז'בוטינסקי. לוי הינו מהליכודניקים הותיקים ביותר, אם נתעלם, כמובן, מהפלופ הזמני הקרוי מפלגת גשר.
הצנחת שני אלו אומנם מעידה על כוונותיו של ליברמן, אך דרך הרכבת הרשימה הפכה את מפלגתו לתעתיק של שאר המפלגות במערכת בחירות זו. שתי דוגמניות, ליכודניק אחד, אחת סופה לנדבר (במקור מ'העבודה'), דני איילון (שאמנם היה שגריר וזהו מעבר מקובל מתפקיד זה לפוליטיקה, אך זכור לכולם הבלגן והרעש שהיות בזמן כהונתו ואין ספק שגם הוא נחשב כוכב). כל אלו לא שונים ממצעד הכוכבים של נתניהו או החדשים של קדימה ומרצ-התנועה החדשה.
בכלל, מערכת הבחירות 2009 היא מהמוזרות בתולדות המדינה. מפלגת העבודה צפוייה להתרסק, מפלגת מרכז-שעטנז שבבחירות הקודמות קמה בדמותו ובצלמו של איש אחד שהציבור בחר לקבל כסבא שאפשר לסמוך עליו, מתמודדת בבחירות אלו כמפלגה לגיטימית. המפד"ל הותיקה מתפרקת ובמקומה ניסיון איחוד של כל מפלגות הימין הציוני. כמובן שכל יום מפלגה אחרת פורשת והם כל הזמן רבים בינם לבין עצמם. אם האיחוד הזה משקף את ערכי הציונות - אז אולי באמת השמאל צודק.
מרצ מתאחדת עם מפלגת שמאל חדשה שגם שם לא נפקד עניין הכוכבים (ניצן הורביץ) ומנסה לקרוא תיגר על המפלגה האם ולרשת אותה. ואיך אפשר בלי הרב מלכיאור, שכנראה ישבור שיא בריאליטי הידוע "איך להכנס לכנסת תמיד, בכל מחיר, בכל דרך, בחסות כל מפלגה שרק תסכים ובלי אג'נדה".
מה שבטוח - מפגן הפריק שואו הקרוי בחירות 2009 יעסיק אותנו עד השנייה האחרונה והרבה אחריה. נתראה בעוד שנתיים גג. בחירות 2011.
