הטור של פריצי

פעם המפקדים באו מהשדה והפלחה וחשבו כמו איכרים, אבל זה עבד. היום כולם בצבא בוגרי היי-טק מתוחכם, אבל זה נכשל. הבה נשלים להם פרק איכרים במבוא לחקלאות מזרח תיכונית: 1. אם שותלים במנהרות טילים קטנים ומשקים אותם בשקט במשך 6 חודשים, הם גדלים ונהיים ארוכים וחזקים. 2. יבלית לא רואה טלוויזיה ולא מתרגשת מנאומים. עוקרים אותה רק במכות מעדר, ואם רוצים שהיא לא תחזור, הופכים גם את כל הקרקע מסביב.

הצעירים החילונים בירושלים חגגו כשנבחר השנה ראש עיר חילוני. "יש תקווה" הם צעקו, הצטלמו, נכנסו לאוטו ונסעו לת"א, וירושלים נשארה עם ראש עיר חילוני שהבטיח לכולם שהוא יביא אליה 10 מיליון תיירים בשנה. ולכן, במיטב היעילות המאפיינת ראש עירייה צעיר ומודרני שמדבר המון על תיירות בינלאומית, ירושלים מתהדרת השבוע בכניסה לעיר ובכל רחובותיה בשלטי ענק שמברכים את היהודים לחנוכה, אבל אין בה אפילו לא שלט קטן של ברכה לתושבים ולתיירים הנוצרים לרגל חגם, חג המולד. ירושלים, שמאות מליוני מאמינים נוצרים בעולם עורגים אליה ומתפללים לשלומה, אומנם רוצה אותם כתיירים, אבל היא אפילו לא מוכנה לברך אותם לרגל חגם. בכניסה לבירה יש שעון ענק שמראה תמיד מתי שבת נכנסת; בקרוב יוסיפו שם שלט שאין כניסה למרכבה עם איילים. מסתבר שההבדל העיקרי בין לופוליאנסקי, ראש העיר החרדי מהקדנציה הקודמת, לבין ברקת, ראש העיר החילוני הנוכחי, הוא שלופוליאנסקי לפחות לא השוויץ עם שטויות והצהרות ללא כיסוי.

את הבחירות המקדימות במפלגות מנהלים ועדי העובדים. ככה הגיעו האוטובוסים מהתעשיה האווירית לליכוד, ככה פעל ועד עובדים של קופת חולים מסויימת בקדימה, וככה ניהלו ועדי עובדים מעיריות שונות את הפריימריז בכל המפלגות. אלה קבלני הקולות האמיתיים וזה שורש השחיתות הציבורית. כאן זה נזרע. השחיתות של בודד שנוטל לכיסו מעטפות קטנות מסוכנת למדינה פחות מהשחיתות הממסדית המושרשת, זו שמסתיימת בהזרמת כספים גדולים לארגונים ומנגנונים תמורת תמיכת הועדים שלהם בפריימריז. בעוד חודש תקבלו את הודעת הארנונה החדשה מהעיריות שלכם. כל העולם ברגרסיה כלכלית, המדדים יורדים, התעשיה נעצרת, החסכונות שלכם נשחקו וערך דירתכם ירד, אבל לרשויות המקומיות כבר אישרו לקחת מכם השנה יותר כסף עבור "השירותים" שאתם מקבלים מהן. כדאי שתתחילו לזהות את הקשר, כי אתם משלמים אותו.

החברה להגנת הטבע פנתה לשר התשתיות (זה פואד, למי שלא זוכר) ודרשה לבדוק שוב את האפשרות לייבא מים מטורקיה, במקום להקים כאן מפעלי התפלה שצורכים אנרגיה. לטענת החברה, קיימת טכנולוגיה חדשה להובלת מים באמצעות ספינות שיגררו מכלים גמישים והמחיר יצא בערך שקל ושמונים למטר קוב, זול יותר ממחיר מ"ק מים בהתפלה. מסתבר שהחברה להגנת הטבע לא כל כך מדייקת. הטכנולוגיה הזו קיימת כיום רק על הנייר, ומחיר המים הזה חושב בעבודת גמר סטודנטיאלית שנעשתה בשנת 2001 ולא נבדקה מאז. למעשה אין שום יסוד לטענה שזו תוכנית מעשית או כלכלית. וזה מה שמטריד. במשך 10 שנים רצופות נסעו מאות פקידים ישראלים לטורקיה הלוך וחזור וחדשות לבקרים כדי "לבדוק את אפשרות ייבוא המים", בדיקה שעלתה לנו עשרות מליוני דולרים לטיסות ואש"ל וקזינו, והפרויקט הזה נגמר מקסימום בייבוא של משקאות מהדיוטי-פרי, אבל לא מים. אז מה מטריד? העובדה שרוב הפקידים הללו כבר עלו דרגה או פרשו לגימלאות ואת מקומם תפס דור חדש של פקידים, שעוד לא טסו לטורקיה ויוון ולאוקראינה ומולדביה ולאיסלנד ופינלנד כדי לבדוק שם אפשרות ייבוא מים במכלי פלסטיק שקופים, או גשם במטריות שחורות או שלג בקלקרים לבנים. הגיע הזמן שגם החברה להגנת הטבע תבין שיש שטויות שלא אומרים בקול רם, מהחשש שהן תהפוכנה לעוד פרויקט ממשלתי חדש.

המסך יורד אט אט על הכנסת הנוכחית ומתחיל לטאטא מן הבמה הציבורית את מי שכבר הודחו, סולקו או לא נבחרו יותר לרשימות המועמדים. המסך יטאטא עוד רבים כאלה במהלך הזמן. לא נורא. רובם לא ראויים לאיזכור ותרומתם לחברה הייתה מינורית (הייתי מנומס), ונזכרתי: משה שמיר, הסופר ומחברם של 'הוא הלך בשדות', 'במו ידיו - פרקי אליק', 'מלך בשר ודם' ועוד, נבחר כח"כ מטעם הליכוד לכנסת התשיעית לקדנציה שבין 1977 ל-1981. היו אלה שנים של מריבות קשות בוועדת החוץ והביטחון בה ישב, ובמיוחד שדעותיו היו, איך נאמר, אידיאולוגית ימינה מגאולה כהן, וגיאוגרפית ימינה מעבר הירדן. קשה לומר שהיה לו רוב קשוב או אוהד בוועדה. (בסופו של דבר הוא פרש מהליכוד על-רקע התנגדותו להסכם השלום עם מצרים והקים את 'התחייה'). יום אחד, כשכולם בוועדת החוץ והביטחון שוב דחו את רעיונותיו, צחקו עליו וזלזלו בו, הוא קם במר ליבו ועלבונו וזעק מולם: "כרגע אתם פה הרוב ואני המיעוט. פה אתם אולי קיימים, אבל אתם כולכם זמניים. אתם תימחקו. בעוד שנים איש לא ידע ולא יזכור בכלל מי הייתם ומה היה שמכם, אבל אותי עדיין יקראו עשרות ומאות אלפי אנשים. אני אשרוד. אותי כן יזכרו". אינני בטוח לגבי נכונות רעיונותיו המדיניים, אבל המשפט הזה, מנהמת הלב של סופר אמיתי, עדיין עומד במבחן הדורות וההיסטוריה.

כמקובל בחגים, שלחתי ב-24 לחודש ברכה להמון חברים וידידים. להפתעתי, שבעה מהם שלחו לי בחזרה הודעה שכנראה טעיתי כי הקדמתי בתאריך. הגיע הזמן שמשרד החינוך יעשה משהו בנוגע להינתקות מהערכים וההתרחקות מהמסורת, אם אנשים כבר לא מבחינים בין כריסטמס לסילבסטר, ובין חג למסיבה. ושתהיה גם לכם שנה טובה!