חכמת ההישרדות של "הג'והורי" - יהודים הרריים, התבססה על הרתעה שמאחוריה עמדה תפישת ביטחון שאופיינה בהתגייסות העדה כולה להגנה בפני תוקפנים, ותגובה פראית ואכזרית לכל תוקף.
ניסן דדשב, ממנהיגי העדה בעיר מחצ'קלה שבדגיסטאן, מספר על אירוע משנת 1803, עת הגיע לעיר גדוד של קוזאקים: "הם החלו להתקדם לכוון העיר (שרוב 20,000 תושביה היו יהודים). מטרתם הייתה לשדוד כסף, לבוז ולקחת את הנערות כשפחות מין.
"התגייסו כל אנשי העיר, הצעירים חגרו כל אחד את חרבו או את חניתו והתקבצו ברחובות כדי להדוף את הצר. הזקנים הציתו את האש עליה בישלו שמן חם לשפיכה על ראשי התוקפים, והנשים המבוגרות - הסבתות, נעמדו בפתחי החלונות והחומות ומשהתקרב האויב, שפכו על ראשיהם שמן רותח וזרקו עליהם גחלי אש עטופות בקש, כדי להציתם.
"הפורעים, שהיו רגילים ליהודים האשכנזים שלא נהגו להתנגד, היו המומים מהפראות בה הגיבו היהודים ההרריים על ההתקפה. הסבתות שבחלונות ליוו את זריקת השמן הרותח והגחלים בקריאות 'שמע ישראל' בקללות וביללות קרב מקפיאות דם. הגברים מגיל 13 עד 60 התנפלו על ההיידמאקים להסיר את ראשם מעליהם.
"הפורעים נסו על נפשם והשאירו מאחוריהם שלל רב של רובים, סוסים וכמאתיים הרוגים שהיו למאכל לכלבים ... וכבודם של היהודים עלה בעיני שכניהם, וזכו להערצה ורוב כבוד על גבורתם".
שתי דוגמאות להקרבה האישית הזו היו גם בשנים האחרונות: בשנת 2002 בחדרה, לאולם שמחות נכנס מחבל עם קלצ'ניקוב, ירה בשומר, נכנס לאולם והחל לירות בחוגגים. המחבל נתקל בתגובה קווקזית אופיינית: הסבתות התעשתו ראשונות, והחלו לזרוק על המחבל מכל הבא ליד, ותוך מס' שניות הומת המחבל בכלי מטבח... לאחר מס דקות נכנס לאולם "שוטר אמיץ", ירה כמה כדורים בגווית המחבל והוכרז כגיבור משטרתי.
מקרה שני אירע לאחרונה, בעיר עכו. כשהחלו הערבים בפוגרום יום כיפור נגד השכונה המזרחית, התגייסו אנשי העדה הקווקזית ובלמו בפראות ואלימות את השתוללותם של הפורעים הערביים. כיום היחסים הפכו להיות בחזרה רגועים וסבירים לכל הדעות. התגובה האלימה של תושבי עכו הוכיחה לערבים כי היהודים יודעים לשמור על כבודם. וכבוד במזרח התיכון הוא המפתח להישרדות.
ומכאן לחיסול ההפגזות מעזה. כבר כתבתי מאמר בנושא בפברואר 2008 המאמר מובא כאן שנית, בתקווה שמקבלי ההחלטות ידעו לנצל את התובנות שנרכשו על-ידי היהודים ההרריים כדי לחסל את ההפגזות
[קישור] (פורסם ב-13 לפברואר 2006).
