אחת המטרות המוצהרות של תנועת חמאס, כפי שכתוב באמנתה מלפני 20 שנה, היא יישום השריעה, ההלכה האיסלאמית, על כל מעגלות החיים הפרטיים והציבוריים בפלשתין. על-פי גישת "האחים המוסלמים", תנועת האם של ארגון חמאס, כל שלטון ערבי שאינו מיישם את השריעה כחוק המדינה בוגד בשליחותו, ומצדיק בכך מאבק נגדו. זהו מקור המתח הקבוע בין המשטרים הערביים לבין התנועות האיסלאמיות שנוסדו על ברכי האידיאולוגיה של תנועת "האחים המוסלמים". הדבר נכון גם לגבי הרשות הפלשתינית, שבה ארגון החמאס בנוי לא רק על ההתנגדות לישראל - הג'יהאד, אלא גם על ההתנגדות למגמות ההשתלטות של התרבות המערבית, ובכללה התרבות הפוליטית, על המרחב הפלשתיני.
מערכת החוקים של הרשות הפלשתינית אינה מבוססת על השריעה האיסלאמית, ובחינה מעמיקה שלה אף תגלה כי יש בה לא מעט מרכיבים הלקוחים מהחוק הישראלי. עובדות אלה הן לצנינים בעיני אנשי חמאס, ולכן הסוגיות הקשורות בהכנסת מרכיבים הלכתיים איסלאמיים אל תוך מערכת החוקים הפלשתינית מרחפת בחלל הציבורי הפלשתיני מאז השיג חמאס רוב מוחלט במועצה המחוקקת הפלשתינית בינואר 2006, כלומר לפני כמעט שלוש שנים. אלא שכל חוק אמור לקבל את אישור הנשיא, ואישור זה לא ניתן כשהחוק היה איסלאמי מובהק. וכך, למרות שמאז הבחירות האחרונות אש"ף היווה מיעוט בפרלמנט ובמרבית התקופה ישב באופוזיציה, עלה בידו לטרפד מראש כל ניסיון חמאסי להפוך את החוק הפלשתיני לאיסלאמי.
מאז יוני 2007 השתנה המצב. תנועת חמאס השתלטה בכוח הזרוע על רצועת עזה, ובשנה וחצי האחרונות הצליחה לבסס את שלטונה ברצועה, לפרוק מנשקן את מרבית המיליציות השבטיות, להחליף את השופטים בכאלה המזדהים עמה ולהקים מערכת מִנהָל, הפועלת על-פי תכתיבי התנועה ולא על-פי ההוראות המגיעות מרמאללה.
40 מלקות על שתיית אלכוהול ההתפתחויות שחלו בזירה הפלשתינית בשבועות האחרונים - ביטול ההידברות בין אש"ף לחמאס בקהיר, מניעת נסיעתם לחג' למכה של אותם עזתים שנבחרו על-ידי ממשלת רמאללה לקבל אישור עלייה לרגל, וחילופי ההאשמות היומיומיים בין שתי הבירות - הביאו את הנהגת חמאס לתחושה שהגיע הזמן לקיים את התחייבותה ולהחיל את השריעה ברצועה, שבה נמצאים כמה מחברי המועצה המחוקקת.
כל העת עומדת באוויר השאלה האמנם הניתוק בין עזה והגדה הוא סופי או לא, והמסקנה המתחייבת לענייננו היא שאם הניתוק הוא אכן סופי, אזי הרצועה משוחררת מהמגבלות שהטילה הנשיאות ברמאללה על החקיקה, ולכן יש בכוחה של חמאס להחיל את השריעה כפי שהתחייבה באמנה שלה.
לאחרונה התכנסו אפוא חברי המועצה המחוקקת הנמצאים בעזה, והעבירו בקריאה שנייה תיקון לפקודת העונשין על-פי ההלכה האיסלאמית, הכולל עונשי מוות, מלקות, קטיעת ידי גנבים, סקילת מנאפות, תשלום כופר, סילוק מהעבודה והחרמת רכוש. על-פי תיקון זה, עונש של 40 מלקות יוטל על כל מוסלמי השותה משקה אלכוהולי, מייצר או מחזיק ברשותו משקה כזה, ועונש של מלקות בתוספת מאסר בן שלושה חודשים יוטל על מי שישתה אלכוהול בפומבי או שבהיותו שתוי יבוא בקהל, יעורר מהומות או יפריע לציבור. כמו-כן, יושת עונש מלקות על מי שיעסוק בהימורים, יזלזל באמונות האיסלאמיות, יעבור עבירות הקשורות למוסר, יפיץ השמצות או יטיח עלבונות.
החוק הנזכר אינו פליטת קולמוס של מישהו שישב ליד מקלדת, אלא מסמך מסודר הכולל 214 סעיפים, וניכר בו שהצריך עבודה רבה לאורך זמן.
במסמך יש פרט מעניין במיוחד: הקביעה שהחוק האיסלאמי הזה יחול על "כל שטח ששלטון הרשות הפלשתינית יחול עליו". חלק מהפרשנים רואים בכך ויתור על הדרישה להחיל אותו על כל שטח פלשתין, ומכאן משתמע ויתור לכאורה על השטח שיישאר בידי ישראל. כותב שורות אלה חולק על פרשנות זו, שכן מדובר בחוק מעשי ולא בחלום. החוק אמור להיות מוּחָל בפועל על אזרחי הרשות, וחלות מוגבלת זו אינה מונעת את המשך הקריאה והפעולה לשחרור כל שטח פלשתין, מהים עד הנהר, שבבוא היום גם עליו יוחל החוק האיסלאמי, אינשאללה.
פרט מעניין נוסף הנוגע לחוק זה הוא הכוונה להגישו באופן רשמי להנהגת הרשות הפלשתינית ברמאללה. צעד זה נועד להביך את אבו-מאזן בפרט ואת אש"ף בכלל, שכן ברור שהם לא יקבלו את החוק, ושאי קבלתו תציב אותם בשורה אחת עם המשטרים הערביים המתייחסים לאיסלאם כאל איום על שלטונם, ותחשוף את הדמוקרטיה הפלשתינית כעלה תאנה המסתיר דיקטטורה ערבית מן השורה. הצגת הרשות באופן כזה תצדיק, ולו בדיעבד, את השתלטות חמאס על עזה, שכן שלטון איסלאמי מקורי שנבחר על-ידי העם עדיף על שלטון דיקטטורי הבוגד במחויבות האיסלאמית שלו ומייבא חוקים מישראל וממדינות כפירה אחרות.
חוק זה לא נולד יש מאין: כבר תקופה ארוכה שבעזה מתנהל מסע של ניקוי המרחב הציבורי מגילויים הנוגדים את איסלאם קיצוני דוגמת הצתת חנויות המוכרות ציוד קליטה לתקשורת לוויינית - וזאת בשל ריבוי ערוצי הלוויין המשדרים חומר לא מוסרי; חיובן של מסעדות לסגור את שעריהן עם רדת החמה, כדי למנוע מבני נוער לשבת בהן בלילה; והטרדת נשים העוברות ברחוב בלבוש לא איסלאמי - קרי, ללא גלימה ארוכה וללא כיסוי ראש, הטרדה שבעקבותיה הולכות כיום ברחובות עזה נשים רבות כשכל פניהן מכוסים, למעט העיניים.
בתי הכלא של חמאס מפחיתים מעונשיהם של עבריינים, אם אלה לומדים בכלא בעל-פה את הקוראן, ובמקביל מתיר חמאס לפעילים שיעים להפיץ את האידיאולוגיה השיעית. עניין זה נחשב רגיש במיוחד, שכן על-פי האיסלאם הסוני הקיצוני, נחשבת השיעה לסוג של כפירה. חמאס מאפשר את פעולתם של התועמלנים השיעים כדי לרַצות את אירן, התומכת הכלכלית, הפוליטית והצבאית של חמאס. על כך זוכה חמאס לכינוי הגנאי "שיעה" בפי אנשי אש"ף.
החלת החוק האיסלאמי כשלעצמה אינה משום בעיה ישירה של ישראל, אלא שמדינה איסלאמית ברוחה וג'יהאדיסטית באופייה עלולה להיות קן חם לטרוריסטים שיפעלו נגד ישראל ונגד מדינות אחרות, כפי שאפגניסטאן תחת שלטון הטאליבאן הייתה מקלט ומחסה לג'יהאד הגלובלי של אוסאמה בן-לאדן ושל אלפי תומכיו וחסידיו.
מכאן גם ברורה ההתנגדות המצרית להכיר באדנות חמאס על הרצועה, והתחבטות השלטון בקהיר בדבר אופן הטיפול בה: משאלת לבו של מובארק היא לחסל סופית את שלטון חמאס, באותו אופן שבו הוא נוהג בארגונים האיסלאמיים הרדיקליים במצרים, שאחד מהם עמד מאחורי רצח קודמו, אנוואר אל-סאדאת, באוקטובר 1981. אלא שידי מובארק כבולות, בעיקר על-ידי אמצעי התקשורת הערביים - ובראשם ערוץ אלג'זירה, שפרסו את חסותם על שלטון חמאס והתגייסו לשירותו ללא סייג. מובארק אינו יכול להרשות לעצמו להיות מטרה להתקפותיהם שכן בכך יעמיד את עצמו ואת שלטונו בסכנה פנימית גדולה, וחששו מאלג'זירה אינו קטן מחששה של ממשלת ישראל מפני ערוץ זה, שכפה עליה לפתוח את הים של עזה בפני ספינות "סיוע" המגיעות מקפריסין.
לאן, אם כן, פניה של עזה? התשובה תלויה בישראל. אם ישראל תחליט שהיא עוצמת את עיניה ומבקשת שקט זמני מפני קסאם פה ומרגמה שם, אזי ימשיך חמאס ויתבסס עד להקמתה של מדינה איסלאמית, שתהיה בהכרח מדינת טרור.
אין מקום למדינה היהודית בפגישה בשבוע שעבר עם אחד מבכירי התנועה האיסלאמית בישראל, ובשיחה על כוס קפה, הוא אמר לי באופן מפורש שהמטרה הסופית של התנועה היא הקמתה של מדינה איסלאמית בישראל שבירתה ירושלים, כלומר אל-קודס. משמעות הדבר היא שעל-פי תפיסתה של התנועה האיסלאמית אין פה מקום למדינת ישראל היהודית. היהודים והנוצרים יוכלו לחיות תחת כנפי האיסלאם - אם יקבלו את חוקיו וכלליו.
המסקנה העולה מדברים אלו היא, שמטרת התנועה האיסלאמית בישראל היא לעשות למדינה את מה שעושה תנועת חמאס לרשות הפלשתינית, כלומר - להשתלט על המרחב הגיאוגרפי והחוקי כשלב בדרך להחלת המשטר האיסלאמי. הדבר אינו מפתיע, שכן תנועת חמאס והתנועה האיסלאמית בישראל הן תנועות אחיות, תולדות של תנועת האם - "האחים המוסלמים", שנולדה במצרים לפני כ-80 שנה.
