לפני אחת-עשרה שנים הייתי בהריון עם תאומים. היה זה הריון בסיכון גבוה. רוב בני המשפחה חרדו לשלומי, ואני בסיוע הקרובים הלכתי לחפש טיפול אצל המומחים הכי טובים. כך היה לאורך חודשי ההריון, וגם בעת האשפוז שלי. אושפזתי לכמה שבועות לשמירת הריון. בחרתי בבית חולים שהיו לי מראש תחושות ששם יהיה יותר בטוח. לאחר הלידה, אמרו לי בני המשפחה וגם הקרובים, שהיו רגעים שדאגו באורח בלתי רגיל וחששו לחיי. היום אני בטוחה שהדאגה הייתה מציאותית, לאור הנתונים המזעזעים של הלידות האחרונות.
בעת האחרונה נודעו שני מקרים מזעזעים על מותן של יולדות. האחד - פטירתה של
גלית סעדה-אופיר, לאחר שילדה תאומים, וטרגדיה נוספת -
אירנה יחונוביץ' בת 36 שילדה תאומות בריאות, ונפטרה יומיים לאחר הלידה, ככל הנראה מסיבוך של רעלת הריון.
היום כשאני קוראת מה קורה בתחום הרפואה, ובמיוחד כשאני שומעת על התאונות הללו בעקבות לידות של תאומים, תאונות שמובילות למותן של האמהות ויתמות מיותרת של התינוקות הקטנים, אני יודעת שמשהו נורא קרה לרפואה.
כיצד יכול להיות שאמהות צעירות לא תזכנה לטיפול מסור וכיצד ייתכן שהמסקנה המרכזית היא זלזול בחיי אדם וזלזול בנשים בהריון?
אני יכולה להמשיך לכתוב על הנושא, אולם קשה להתייחס לנושא בלא בדיקה מקיפה. זה מציף אותי בחרדה ובדאגה לעתיד שלנו.
אני מקווה שיתנו את הדעת על אחראיות הרופאים והאחיות לשמירת חיי אדם, למניעת זלזול בחיי אדם, כי יש תחושה לא מוסברת שאין מספיק התייחסות לשמירתם. אובדנן של האמהות, כנראה, משקף פן אחד של הרפואה הנמצאת במצוקה נוראה בימים אלה. אחת הבעיות שעולות היא מחסור בכוח אדם. היום יש מחסור עצום בכוח אדם וחייבים לחשוב על תקנים חדשים ולאייש משרות בתחום. לא ייתכן שרופאים יעבדו בתנאים כל כך קשים כפי שהגיע לידיעתנו בעת האחרונה.
אני רוצה לסיים באזכרת שמות האמהות אירנה ז"ל וגלית ז"ל, הלוואי ולא הייתי צריכה לסיים בנימה הזאת. הלוואי והיה ניתן להשיב אותן לחיים התקינים כאמהות גאות לתינוקות שלהן, ומקווה שלבעלים ולילדים הקטנים שנותרו בלא מסגרת משפחתית איתנה יהיו הכוחות להמשיך.