מסממים, נמאסתם

סקרי דעת הקהל המציפים את ישראל בשבועות אלה של ערב בחירות מנסים לצפות את אשר יעשו הבוחרים בישראל ב-10.2.09 ואיזו ממשלה יעדיפו. כבר נכתב כאן על-ידי הח"מ על ההטיה ועל ההטעיה בתקשורת, המרוממת (רוממה?) מפלגות מסוימות ומעלימה אחרות. התקשורת בכלל, וה"ממלכתית" בפרט, נוהגת כמפלגת-על, כמי שכביכול אינה מיוצגת בכנסת, אבל לא פעם נראית כעושה בחיינו הציבוריים והדמוקרטיים כבתוך שלה. במה דברים אמורים? פרשנינו האחידים נוהגים להצמיד כינויים לדמויות שונות ולשווקן בהתאם לאותם כינויים והגדרות, למרות שבדרך כלל אין כיסוי לכינוי. דוגמאות:

• "מרת ניקיון", כינוי שהוצמד לציפי לבני, למרות שהנציחה את שלטונו המושחת של אהוד אולמרט למרות שהייתה והינה חלק בלתי נפרד ממנו ובכל שלב יכולה הייתה להפילו ולא עשתה כן, ולמרות שהייתה שותפה בכירה לכישלון במלחמה השנייה בלבנון (החלטה 1701).

• "מר ביטחון", כינוי שהוצמד לאהוד ברק, מי שבכל תפקידיו אחרי היותו מפקד סיירת מטכ"ל, ובמיוחד בתקופות כהונתו כראש ממשלה וכשר ביטחון, או כשר ביטחון בלבד, לא סיפק את הביטחון המצופה, ולמעשה איפשר את התחזקות האויב הן בלבנון הראשונה, בצפון, והן בלבנון השנייה, בעזה. למרות זאת, יש כבר העושים נפשות לשיבוצו כשר הביטחון בממשלת נתניהו.

• "ילד הפלא" של הפוליטיקה, כינוי שהוצמד לחיים רמון, מי שבכל אשר נגע הותיר אדמה חרוכה: ההסתדרות, חוק בריאות ממלכתי, מערכת הבחירות של פרס ב-1996, גדר ה"ביטחון" שעלתה הון תועפות ושמטרתה מדינית ולא ביטחונית.

• "מר תקשורת", כינוי שהוצמד לחיים יבין, מי שבמשך עשרות שנים שימש כסמן השמאל(נ)י של הטלוויזיה ה"ממלכתית", וטפטף לעיני הצופים מסרים חד-צדדיים.

באופן דומה, פרשנינו האחידים נוהגים להצמיד כינויים לתהליכים ולאירועים שונים ולשווקם בהתאם לאותם כינויים והגדרות, למרות שבדרך כלל אין כיסוי לכינוי. דוגמאות:

• "תהליך השלום", כינוי שהוצמד לתהליך מדיני שגוי, שרבים וטובים התריעו מבעוד מועד מפני סכנותיו, ולמרות זאת נמכר כסם הזיות לציבור "עייף" על-ידי מנהיגות עייפה, הפעם ללא מירכאות. תהליך אוסלו, ומלחמת אוסלו שנבעה ישירות ממנו, ראויים לוועדת חקירה ממלכתית.

• "הינתקות", כינוי שהוצמד לטרנספר מגונה של בני-אדם מבתיהם (כן, גם יהודים הם בני-אדם), תוך ניצול כמיהתם של צרכנים רבים של הסם "שעזה תעוף לנו מהעיניים", ולמרות שרבים וטובים הצביעו מלכתחילה כיצד תהיינה עזה ושדרות ואשקלון בעקבות המהלך הפסול.

• "גדר הביטחון", כינוי שהוצמד לגדר פוליטית, שלא תרמה לביטחון, אלא ביטאה קשרים פסולים של הון-שלטון-תקשורת. הביטחון היחסי הושג על-ידי מבצע "חומת מגן" ולא על-ידי הגדר שנועדה להשמיט את הקרקע מתחת לרגליהם של מאות אלפי יהודים ולהכין את הקרקע לגירושם.

הציבור הישראלי בורח מן המציאות ההזויה שלתוכה נקלע על-ידי האנשים הנ"ל ודומיהם, ועל-ידי התהליכים הנ"ל ודומיהם, ועל כן צורך סמי הזיה ממכרים ומזיקים, ריקניים ומטמטמים, הזורקים אותו לאווירה של רדידות, שגם מערכת חינוך טובה באמת לא הייתה מסוגלת להתמודד עם השפעותיהם. "האח הגדול" ו"הישרדות", כמו גם "שלום" שאיננו שלום ו"ביטחון" שאיננו ביטחון, אינם אלא סמים הנמכרים במינון גבוה ומזיק למי שמחפש מציאות שפויה יותר, הנמנעת ממנו על-ידי סוחרי האשליות רודפי הבצע ו/או הכבוד. המהפך השלטוני הצפוי בעוד כחודשיים חייב לכלול כמרכיב עיקרי בו את המלחמה בשיווק המסוכן של סמי אשליות על-ידי תקשורת מגמתית וחד-צדדית. המשך שליטתה של תקשורת כזו בסדר היום הציבורי והפרטי תכשיל כל בחירה דמוקרטית של הבוחרים ותעוות את רצונם. סעיף 17 במצעה של מפלגת התקווה קובע: מפלגת התקווה תפעל לביטול קשרי הון-שלטון-תקשורת, ותחתור להקמתם של ערוצי תקשורת מאוזנים שיבטאו כראוי את מגוון הדעות בציבור הישראלי. איזון התקשורת חייב להיות אחד מן היעדים המרכזיים של הממשלה הציונית שתקום. למען האמת, כל מי שחפץ באמת בדמוקרטיה חופשית ובתקשורת הוגנת חייב לתמוך בגישה זו.