הפילוסופיה של הביטחון

מבצע 'עופרת יצוקה' מופעל על הכלה אך מכוון בעיקר לחותנת (פתגם ביידיש שנהג להשתמש בו ראש הממשלה לוי אשכול). החותנת היא בנימין נתניהו, שמלחמת עוטף עזה, עד 'עופרת יצוקה', הייתה עבורו רוח גבית להגיע לראשות הממשלה עם קואליציה נוחה. האינטרסנטים הגדולים של המבצע הם שר הביטחון וראש מפלגת העבודה אהוד ברק, שהפך בשנים האחרונות לבדיחה פוליטית, וראש קדימה ציפי לבני שלא הצליחה להמריא לאחר לאחר תחילת מערכת הבחירות. שניהם ניצלו את שנאתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט לבנימין נתניהו, ואת נכונותו לסייע לאהוד ברק במאמציו לשקם את עצמו. שהרי שר הביטחון יגזור את הקופון אם ההימור שבמבצע יצליח. גם אולמרט, המנסה לשקם את תדמיתו, יגזור קופון קטן. הם גם ניצלו את רצונם של מפקדי צה"ל הבכירים לשקם את כבודם שנרמס עד עפר לפני שנתיים וחצי במלחמת לבנון השנייה. ללא השקת אינטרסים בין ארבע צלעות אלה: אולמרט, ברק, לבני ומטכ"ל, המבצע לא יכול היה לצאת לדרך, שהרי הצדקה אסטרטגית הייתה לו כבר לפני שמונה שנים כשהחלה מלחמת ארץ עוטף עזה. ואגב, אם אז היה אריק שרון יוזם את המבצע, הוא יכול היה להימנע מבריחה מגוש קטיף. אינטרסים של שרידות הניעו את המערכת, אך לגמרי לא מובטח שהיוזמים ישיגו את מטרותיהם וינטרלו איומים עליהם, שלא לדבר על מטרותיה של מדינת ישראל. בגלל מורכבותה של המערכת לא ניתן לצפות את תוצאות הפעלתה. המבצע עשוי להצליח מאוד וגם להיכשל מאוד, וסביר שיהיה בו גם מזה וגם מזה שהרי נזק אחד כבר יש: פגיעה באזרחים פלשתינים וממילא פגיעה בעקרון מקודש של השמאל הישראלי, שאולמרט ברק ולבני נמנים עליו אם גם לא באותה מידה. הצלחה תועיל בעיקר לברק אך גם למדינת ישראל ולישראלים בארץ עוטף עזה, לפחות בטווח הקצר. את הטווח היותר ארוך לא ניתן לחזות, ולכן לא כדאי לחזות, שוב, בגלל מורכבות המערכת מעבר ליכולת ההבנה והשליטה של מפעיליה. מורכבות זאת כוללת בין היתר את יכולת העמידה של החמאס, את התמיכה שיקבל מפטרוניו, את עמדתו של העולם הערבי המפוצל גם הוא, את עמדתן של המעצמות, את דעת הקהל בעולם המובעת באמצעי התקשורת, את תגובתו של השמאל הישראלי על כל אגפיו. כישלון מבצעי יבטיח את ראשות הממשלה לנתניהו ואת משרד הביטחון לבוגי יעלון. מנהיגות של נתניהו ויעלון תהיה צומת חדשה באבולוציה של מדינת ישראל עם הרבה סיכויים והרבה סיכונים.