כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה,
לפני 48 שעות יצאנו למבצע "עופרת יצוקה" בעזה. במהלך המבצע עד כה נתקפו מאות מטרות של גורמי הטרור, נהרגו כ-300 אנשי טרור, בהם בכירים, ונפצעו 800. ארגוני הטרור ירו בשתי היממות האחרונות כ-150 רקטות ופצמ"רים לעבר ישראל שגרמו להרוג - בבר ועקנין ז"ל בנתיבות והרוג נוסף הבוקר באשקלון, 4 פצועים קשה - וכ-20 פצועים קל ונפגעי הלם.
זמן לא רב נהגנו באיפוק, מתוך שיקול דעת, ואינני מצטער על כך. לפני חודשי "הרגיעה" בעזה, נחשפנו לירי של כחמש מאות רקטות לחודש. במהלך 4 וחצי החודשים הראשונים של הרגיעה, כ-6-7 בחודש.
ב-4 בנובמבר פעלנו נגד מנהרה שנראתה לנו כמיועדת לפיגוע. מאז ועד מבצע "עופרת יצוקה" נפלו בשטח ישראל מעל 180 רקטות ופצמ"רים אשר פצעו 41 אזרחים וחיילים. עכשיו הגיעה העת לפעול. איננו מוכנים לחשוף יותר את תושבי הדרום לירי מתמשך, איננו מוכנים להשלים עם ניסיונות לפגוע באזרחים ובחיילי צה"ל. איננו ששים למלחמה, אך איננו נרתעים ממנה, ולא נפקיר את אזרחינו.
אף פעם לא האמנתי שהמלחמה היא בחירה מועדפת ראשונה. דוד בן - גוריון ויצחק רבין לא ראו בהתעצמות של גורם עויין לכשעצמה סיבה להכרזת מלחמה. אני סבור כמותם.
אני שר הביטחון לא שר המלחמה. לא הצטערתי ואני לא מצטער על אף רגע אחד של שקט שזכו לו תושבי הדרום. אינני מצטער על חופשת קיץ שלווה בשדרות, באשקלון, בנתיבות, בנירעם, בכפר עזה ובמושבי חבל אשכול.
אינני מצטער על לוחם אחד שלא נפל בקרב שלא היה הכרחי; כי לכל לוחם יש פנים ושם וקווי אופי וצחוק משלו, ואמא ואבא, וחבר או חברה, וכל אלה עומדים בפני כחלק ממכלול השיקולים המביאים אותנו להכרעה שיש לקבל באחריות, ברצינות ובכובד ראש.
כלוחם וכמפקד, כמי שהוביל את חייליו בעיניים פקוחות למסוכנות שבמשימות - אני יודע באופן האישי ביותר מה המשמעות של לאבד את רעך בקרב, מה הסיכונים הכרוכים בכל מהלך התקפי, ומהו המחיר הכבד שהוא עשוי לגבות. אומנם רוב חיי הייתי חייל, אבל ידי איננה קלה על ההדק ונפשי לא ששה אלי קרב. אולי ההיפך.
לא הצטערתי על הרגיעה, אך ידעתי שצריך להתכונן כי עוד נכונו לנו ימים אחרים. וכך עשינו. הקפדנו להתכונן - באיסוף המודיעין, בתכנון, בתרגול ובהכנת העורף.
ואני רוצה להבהיר. לא הפעלנו את צבא ההגנה לישראל לא בשל רגשי נקם ולא בשל תחושות זעם, וגם הקולות המתלהמים בתוכנו שדחקו בנו לצאת לקרב - לא הם שהביאונו לכאן.
צה"ל, המודיעין, השב"כ ומערכת הביטחון עסקו במשך חודשים ארוכים בהכנה יסודית ומקצועית, לא רק של הצעד הראשון, אלא גם של מה שיבוא בעקבותיו. אנחנו יודעים כי המציאות לעולם לא תדמה לתכנון. ועדיין עדיף סוף מעשה במחשבה תחילה.
זה לא יהיה פשוט. יהיו גם סיבוכים. אבל אני מבטיח שההכנות נעשו בכובד ראש ובאחריות. הפעולה הזאת תורחב ותועמק ככל שיידרש. אנחנו יודעים מהו היעד, ואנו חותרים אליו בנחישות. ארגון הטרור חמאס שולט בעזה ואחראי לכל מה שקורה בה וממנה.
יצאנו כדי להנחית מכה קשה לחמאס, מכה שתגרום לו להפסיק את הפעולות העויינות מעזה כנגד אזרחי ישראל וחיילי צה"ל. יצאנו כדי להביא שינוי של המצב בדרום. מעבר לזה, אינני סבור שנכון לפרט בעת הזאת.
למנהיגים ולשרים של מדינות ידידותיות הזכרתי בשיחותינו, ואני רוצה להזכיר לכולנו, ולכל העולם המתבונן בנו - ישראל יצאה מכל רצועת עזה לפני למעלה משלוש שנים. היא פינתה את כל ישוביה, את כל כוחותיה, אפילו את בתי הכנסת שלה. ישראל נתנה סיכוי למציאות אחרת. ראינו מאז את שלטון החמאס עולה בעזה, ומטר מתמשך של כ-5,000 רקטות ולמעלה מ-2,500 פצצות מרגמה. זהו מצב ששום אומה ריבונית איננה יכולה לקבל ואנחנו לא נקבל. לנו כִּלְכֹל אומה, זכות וחובה להגן על אזרחינו.
עמדתי לצידו של הנשיא הנבחר ברק אובמה ביולי 2008 - אז ביקר בשדרות ושם אמר: "לו היה מישהו משגר רקטות לביתי, בזמן ששתי בנותיי ישנות, הייתי עושה הכל כדי לעצור אותו, ואני מניח שהישראלים יעשו את אותו הדבר", כך אמר אובמה. ובכן, זה מה שאנו עושים.
אנחנו רוצים בשלום. הושטנו יד, לא אחת, לעם הפלשתיני. אין לנו דבר נגד תושבי עזה, אבל יש לנו מלחמת חורמה בחמאס ובגרורותיו.
האיפוק שגילינו הוא לנו מקור כוח בבואנו להילחם. אנו עושים זאת עם יתרון מוסרי. הם יורים במתכוון על אוכלוסיה אזרחית, אנחנו מחפשים את הטרוריסטים ונזהרים, ככל שנוכל, מלפגוע באזרחים, שעה שרבים מאנשי החמאס וארגוני הטרור האחרים פועלים ומסתתרים במכוון בלב האוכלוסיה האזרחית. למרבה הצער יש גם נפגעים אזרחיים - גם אם לא רבים. איננו רוצים לפגוע בנשים, גברים וילדים. אנו נלחמים, אך לא נמנעים מסיוע הומניטרי לתושבים, אדרבא - הנחיתי לאפשר סיוע כזה ככל שיידרש, וכך נעשה. אנשי הטרור לא יִנָקו, אך תושבי עזה אינם היעד.
איננו מדינה רגילה וצה"ל אינו צבא רגיל. צה"ל והעורף חד הם, והם שואבים את עוצמתם זה מזה. גם בעורף וגם בחזית נמצאים ההורים, הבנים והאחים כאחד, אבל תמיד צריך לזכור שתפקידו של צה"ל הוא בראש ובראשונה לגונן על העורף. מנגד, חשוב שהעורף, שהפך חזית, ימשיך להיות מקור כוח לצה"ל.
אתמול הכריזה הממשלה על מצב מיוחד בעורף. הכרזה זאת מעבירה לא רק את הלחימה, אלא גם את האחריות לנעשה ביישובי עוטף עזה, בתיאום הדוק עם משרדי הממשלה השונים - למערכת הביטחון.
הפקנו את הלקחים ממה שהתרחש בעורף במלחמת לבנון השנייה. אישרנו את ההפעלה של "מצב מל"ח" לאזור זה, פרסנו מאות חיילי פיקוד העורף בגיזרה, הפעלנו יחידות קישור לרשויות המקומיות, ולראשונה פועלת "רשות החירות הלאומית" - (רח"ל) שהוקמה כחלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה, לשמש כמטה אזרחי מתאם מול גורמי העורף, יחד עם כל משרדי הממשלה, ואני רוצה להודות לשרי הממשלה על שיתוף בפעולה במשרדיהם.
התנדבות ועזרה של אדם לאדם היא מעשה נאצל הראוי לכל הערכה, אך אין תחליף למדינה כריבון. לא יחזרו על עצמם המחזות המביכים של מחנות אוהלים של נדבנים לרגע, ולא נראה את המדינה מתפרקת מאחריותה. מי שיבקש להתרענן או לשלוח את ילדו מקו הגבול - יוכל לעשות זאת באופן מסודר, ומי שיזדקק לעזרה בשל המצב, למזון, לתרופות, למקלט או לסעד נפשי - יקבל אותה: הזקן והילד, החלש ובעל המוגבלות, וכל אזרח.
לתושבי "עוטף עזה" אני מבקש לומר: בשנים האחרונות, בעל כורחכם, הפכו ישוביכם מעורף לחזית. אנו איננו יכולים להרשות זאת עוד. אנו ערים למצוקותיכם, סובלים בסבלכם, ומעריכים את עמידתכם, אשר שבה ונוצקה בכל יום מחדש, תחת השחיקה המתמדת של היותכם מטרה לקסאמים, גראדים ופצמ"רים, מתעקשים בכל הכוח לגדל את ילדיכם, לעבוד ולקיים חיים נורמליים. העימות הנוכחי מעמיד אתכם שוב במבחן לא קל. אני רוצה לשלוח לכם מכאן ברכת עידוד, חיזוק והערכה. חיזקו ואימצו. נעשה כל מה שעל ידנו כדי לחזק אתכם ולשמור עליכם.
לאביבה ולנועם שליט אני מבקש לומר, כי איננו שוכחים לרגע את גלעד. אומנם אני עומד עמכם בקשר, ואמנם ראוי להימנע מדיבור פומבי פרטני בעניין הרגיש הזה, במיוחד בימים אלה, אבל אני מוצא לנכון לשוב ולהדגיש כאן את עוצמת מחויבותנו להשבתו של גלעד הביתה. מחוייבות לברית הלא כתובה בין המדינה, צה"ל, ובין ההורים השולחים את ילדיהם לצבא. זו הברית שעל פיה תעשה המדינה כל שביכולתה כדי להשיב את שבוייה למשפחתם, ולא אוסיף.
אבקש מכאן להעביר תודתנו והערכתנו העמוקה לרמטכ"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי, לראש השב"כ, יובל דיסקין, ודרכם לכל המפקדים והלוחמים.
לחיילי צה"ל ולמפקדיו נאמר: אנו בוטחים בכם, אוהבים אתכם, יודעים כי אומנתם היטב וכי אתם מסורים ורציניים, ומחזקים אתכם מול כל המבחנים. אין דבר שאנו רוצים בו יותר משלום ומקיום נורמלי של עבודה, בנייה ויצירה. בלית ברירה, ותוך חתירה תמידית לשלום, אנחנו נאלצים לחיות על חרבנו ולצאת מעת לעת להגנת שלומם וביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. כזה המצב עכשיו, ואשרינו שאנו עושים זאת תוך לכידות ואחדות בעם וגם בבית הזה, ומתוך אמונה בחוסנו של צה"ל ובחוסנה של החברה הישראלית.
