רבותי חברי הכנסת, תושבי דרום הארץ, חיילות וחיילי צה"ל, השב"כ ואנשי כוחות הביטחון העושים בהגנה על מדינת ישראל אזרחי מדינת ישראל,
מאז שעות לפני הצהריים של יום שבת האחרון ישראל נלחמת כנגד שלטון הטרור של חמאס ברצועת עזה על-מנת לשנות את המצב הביטחוני בישראל. המצב שבו תושבי מערב הנגב ומדינת ישראל כולה חשופים להפגזה בלתי פוסקת מרצועת עזה.
אלה ימים של מבחן, של אחריות ושל שיקול דעת - אלה לא ימים של התלהמות, פלגנות ופוליטיקה.
רבותי חברי הכנסת, העולם מחולק היום בן המתונים לקיצונים, בין מי שמאמין בחיה ותן לחיות, ובין מי שרוצה לכפות את אמונתו על האחר, בין מי שרוצה לחיות בשלום, ובין מי שהשנאה ההסתה, הטרור והאלימות הם לחם חוקו בסיס החינוך של ילדיו והקולות הנשמעים בחלק מהמסגדים.
אלה הימים שבהם כל אחד באזור ובעולם בוחר לו צד. והצדדים השתנו. לא עוד ישראל בצד אחד והעולם הערבי בצד אחר. לא עוד בחירה בין תהליך מדיני ותקווה לבין מלחמה בטרור.
ישראל בחרה בצד הזה ביום הקמתה, העם היהודי בחר בצד הזה באלפי שנותיו והתפילה לשלום היא הקול הנשמע בבתי הכנסת.
יש דבר אחד שאיני מוכנה לקבל. הבחירה בשלום אין משמעה הורדת ראש בפני הגורמים הקיצוניים והטרוריסטים, וכדי להילחם בטרור אסור לנטוש את התהליך המדיני ואת התקווה.
הבחירה בשלום ובחיים היא גם המלחמה בטרור ובקיצוניות. ובצד הזה הצד של ישראל, הצד הנכון, ובו נמצא כל מי שרוצה לקדם תהליך שלום המבוסס על רעיון 2 המדינות ומבין כי צריך להילחם באויבים המשותפים לנו.
שלא יטעה מישהו לחשוב שהערכים שלנו, השאיפה שלנו לשלום, המחויבות שלנו לדמוקרטיה תמנע מאיתנו לעשות מעשה שאנחנו מחויבים לעשות אותו על-מנת להגן על כל אחד מאזרחי ישראל.
ישראל מבהירה היום פעם נוספת כי רצונה בשלום אינו אות וסימן לחולשה. ישראל מוכיחה, כי יש לה את היכולת, את הרצון ואת הלכידות החברתית והפוליטית להגן על עצמה מפני המבקשים לפגוע בנו.
הרבה קולות נשמעים בעולם בעת הזאת באנגלית, בצרפתית ובערבית ולכולם אנחנו עונים בקול צלול וברור את האמת, האמת שלא רואים בשידורי הטלוויזיות בעולם הערבי - וזאת האמת שצריך להגיד מעל דוכן זה לעולם כולו.
הסכסוך האמיתי הוא בין הגורמים הקיצוניים למתונים באזור. החמאס הוא ארגון איסלאמי קיצוני שלא מייצג שאיפה כלשהי של בני עמו אלא שולט בהם לצרכיו.
ארגון שלא מכיר בקיומה של ישראל ובזכותנו להיות כאן. ארגון שחי מפחדים ושנאה. ארגון שמקבל תמיכה מאירן וסוריה בכסף ונשק ואימונים. ארגון טרור.
ישראל נמצאת בצד הנכון. קיבלנו החלטה אסטרטגית לקדם תהליך שלום עם אלה שבחרו את אותו צד ורוצים לקדם רעיון 2 המדינות.
הבהרנו מיד שהדרך היחידה להצליח היא אם במקביל נעמוד כולנו מול הטרור והשנאה שהחמאס הנציג שלו.
כפי שקיבלנו החלטה לצאת מעזה כדי לנתק עצמנו מאחריות למתרחש שם כדי ליצר הזדמנות לשלום כך הבהרנו אז שישראל לא משאירה את המפתח לחייה וביטחונה בידי מי שישלוט שם.
החמאס השולט על עזה מסרב לקבל את 3 התנאים - להכיר בישראל, להתנער מטרור ולהכיר בהסכמים קודמים. לא נקבל שימוש בלשון דומה ביחס לחמאס ולישראל.
אנחנו אחראים לביטחוננו. תפיסת הביטחון של ישראל לא נשענת על אחר-כך. השארנו את היכולת בידינו וזה בדיוק מה שאנחנו עושים היום. ישראל מותקפת מעזה במשך 8 השנים האחרונות.
עשינו הכל להימנע מהידרדרות. הסכמנו לרגיעה שהופרה על-ידי החמאס מיד בסירוב שלו לקדם את שחרור גלעד שליט, בהתעצמות בהמשך הירי.
הרגיעה הופרה על-ידי החמאס. החמאס הוא זה שאחראי להפרת הרגיעה ומי שנותנים לחמאס תמיכה, סיוע ומקלט - כל אלה משלמים היום את המחיר.
ישראל זכאית להגן על עצמה מפני כל ניסיון לפגוע בריבונותה, בשלוות תושביה ובביטחון אזרחיה. פעולותיה של ישראל עונות על זכותה הבסיסית להגנה עצמית. חמאס הוא ארגון טרור - כך אנחנו נוהגים בו.
ישראל פועלת נגד החמאס ולא נגד האוכלוסיה. ישראל חוזרת ומבהירה לכל מי שיש לו טענות ביחס לאוכלוסיה שיפנה אותה לאחראי הישיר על מצב האוכלוסיה - החמאס שמחזיק את האוכלוסיה בת ערובה.
ישראל עשתה הכל על-מנת להימנע מהרגע בו תאלץ לפעול, אבל הרגע הזה הגיע. אנחנו נמצה אותו על-מנת להביא לשינוי המשוואה.
גם מעל הדוכן הזה צריך להגיד בקול ברור - ישראל מנהלת מאבק אך המאבק הזה הוא לא שלה בלבד. ישראל היא זאת שעומדת בחזית הלחימה של העולם המערבי מול הטרור ואנחנו מצפים לתמיכה במי שעושה את הדבר הנכון ונלחם כאן את מלחמת העולם החופשי כולו.
[אמרה לאחמד טיבי - במקום שאוניברסיטה תהיה מקום שמחנכים בו, היא בעזה מקום שמלמדים בו איך לייצר אמצעי חבלה.]
נכון, התמונות בטלוויזיות בעולם מעוררות דעת קהל קשה נגד ישראל. נכון, לצערנו חלק ממקבלי ההחלטות בעולם מושפעים מדעת הקהל והתקשורת למרות שהם יודעים מה נכון ומה לא נכון ואיך הם היו פועלים במצב דומה.
מעל הדוכן אני קוראת למנהיגי העולם, ובמיוחד לעולם הערבי - אלה שמבינים שהאיום לא בא מישראל אלא מהגורמים הקיצונים בעולם ואירן בראשו. אלה שיודעים מה זה החמאס באמת. אלה שיודעים שהחמאס הוא בעיה של העם הפלשתיני כולו ולא רק בעיה של ישראל. אלה יודעים שכל עוד החמאס שולט בעזה היא לא תוכל להיות חלק ממדינה פלשתינית. אלה שיודעים שהדרך לשלום עוברת דרך מלחמה בטרור ובקיצוניות ובשנאה ובהסתה = מלחמה בחמאס ובדומיו.
הבחירה בצד היא בחירה של מנהיגות. למנהיגות יש כח ואחריות לעשות את מה שנכון גם אם דעת הקהל שונה והעם הזה הוא המבחן של מה שנכון. וזה המבחן גם של המנהיגות של הציבור הערבי בישראל.
אתם מובילים את הציבור הערבי כאן על חבל דק. אי אפשר לחצות את הקו בין המותר והאסור, בין הלגיטימי והלא לגיטימי, בין הנכון ובין המטעה.
כל אחד צריך לבחור צד עם אחד והבחירה היא לא בין היותכם ערבים לבין תמיכתם ביהודים. הצד הנכון הוא מדינת ישראל יחד עם כל הגורמים המתונים באזור כולל החלק הארי בציבור הפלשתיני ובעולם הערבי או הצד של הטרור והקיצוניות - אין באמצע.
אתמול הייתי בשדרות עם השגרירים הזרים וראש העיר סיפר להם סיפור שאני רוצה לספר אותו גם לכם.
תלמידים שרצו להוכיח שהרב שלהם טועה לקחו פרפר בידיהם ושאלו אותו אם הוא חי או מת. אם יאמר שחי - ימחצו אותו בידיהם, אם יאמר שמת - נפתח ידינו וייצא הפרפר לחופשי. כשנשאל הרב הוא ענה - זה בידיכם. תרצו - יחיה, תרצו - ימות.
והמדינה הזאת יודעת להיות ביחד כשהיא נלחמת על שלה.
מדינה חייבת להגן על אזרחיה כולם. שמעתי בדרך לכאן שהחמאס הודיע שההרוג מפגיעת הרקטה באשקלון הוא אחד מהציונים, על אף היותו ערבי ישראלי. הם לא עושים את האבחנה הזו.
נהגנו באיפוק שאין למעלה ממנו. חרקנו שיניים, נשכנו שפתיים, הפכנו כל אבן על-מנת להימנע מהצורך בפעולה רחבה. אבל, האחריות שלנו היא לביטחונם של הילדים שלנו, על זכותם ללכת לבית הספר ולגן הילדים. לחיות בשקט זו זכות של כל אדם בעולם הזה.
הבית הזה כמו העם כולו צריך להיות מאוחד ולשלוח מכאן את תודתנו לצה"ל, לאנשי שירות הביטחון הכללי ולכל העוסקים בלחימה ובהגנה על העורף. העורף שהפך לחזית בשנים האחרונות ושמחובתנו להחזיר לו את שלוות נפשו.
