מזרחי הוא זה ההולך בשבת לבית הכנסת, מקדש על היין ולאחר מכן נוסע לים.
מזרחי הוא זה המקפיד על הפרדה בין בשר וחלב בדרכו שלו: די לו בשעתיים-שלוש בין אכילת בשר לחלב, לא חייב שש שעות, אבל זאת בתנאי ששטף את פיו במים בין לבין.
מזרחי הוא זה האוכל רק במסעדות כשרות, גם אם אין לבעליהן תעודת כשרות; די לו במילת כבוד של בעל הבית. בשום פנים ואופן הוא לא יתעקש לראות תעודת כשרות.
מזרחי הוא זה שתמיד נמצא במרכז, באמצע, מתון, אבל לרוב הוא יצביע דווקא למפלגות ימין, יצדד בדעה הכי קיצונית, לפחות כל עוד הוא נדרש לפסיביות.
מזרחי זה בן לעדה; פולני זה מוצא.
מזרחי זה בדרך כלל עלה תאנה. בימין, למשל, יהושע מור יוסף שימש עלה תאנה במועצת יש"ע; במר"צ היה זה רן כהן, שאותו החליף מוסי רז; ברק"ח-חדש היה זה צ'רלי ביטון, שהקשר בינו לבין קומוניזם הוא כמו הקשר ביני לבין פיסיקה גרעינית; בליכוד היה זה בזמנו דוד לוי, שלא הבין כי בגין לקח אותו ב-1977 רק משום שלא היה לצדו שום מזרחי אחר; במפלגת העבודה תמיד היה כזה: פעם בכור שטרית, ופעם אהרון אוזן, פעם רפי אדרי ופעם שמעון שטרית, פעם שלמה בן עמי ופעם עמיר פרץ.
מזרחי הוא זה המפגין ברוטאליות כלפי מי שחותך אותו בכביש, אבל מזיל דמעה בערב שישי כשהסרט הערבי מסתיים בכי טוב.
מזרחי זה אחד שיוותר על רכישת מכונית חיונית ונחוצה שמחירה 100 אלף ש"ח לטובת רכישת ספר תורה לזכר הוריו ע"ה שעלותו 120 אלף ש"ח.
מזרחי זה אחד שיאכל אוכל מזרחי, ישמע מוזיקה מזרחית, יגיד על חברו הערבי שהוא "החבר הכי טוב שלי", אבל יהיה ראשון לצעוק "צריך להרוג את הערבים האלה" כאשר מחבל יפגע בת"א.
מזרחי הוא זה שאומר "כולנו שווים בפני אלוהים" אבל יהיה מסוגל להרוג את בתו אם היא תתיידד עם חבר לספסל הלימודים שהוא במקרה גם ערבי.
מזרחי זה סכיזופרן: מתקשה בבחירה בין רוך לכוח; בין דת חונקת לחילוניות מופקרת; בין שכן ערבי מקסים לשכן פולני קלעפטע; בין טיול זול לירדן לטיול יקר באירופה.
מזרחי זה "יהודי-ערבי" שמדינתו נמצאת בלב ליבו של הלבנט, שורשיו ומורשת אבותיו נמצאים בלב לבו של הים התיכון, אבל הוא חייב, ממש חייב, להתנהג כאילו הוא זה לא הוא. תרבותו איננה תרבותו. מנהגיו אינם מנהגיו. מסורתו איננה מסורתו. בקיצור, להיות "אחר" כדי לקבל גושפנקא.
