על-רקע ההסלמה בלחימה ברצועה, יש עניין של ממש בניסיון לתהות על קנקנה של הערכת המודיעין של צמרת החמאס, בהינתן הדשדוש הישראלי במהלך ששת ימי הלחימה הראשונים של מבצע "עופרת יצוקה".
מנקודת מבטו, עשוי החמאס לשאוב עידוד מן העובדה כי הצד הישראלי משתבח בגרימת מספר גדול של הרוגים בצד הפלשתיני ומהרס מאסיבי של תשתיות ברצועה. בראייתו, יש בכך כדי להצביע על האפשרות כי בישראל עורכים כל העת מאזן הישגים של המבצע, גם כדי להביא בחשבון "נקודת יציאה", גם מבלי שהושגו מירב מטרות המבצע.
בה בשעה משקיף החמאס בסיפוק על סממני ה"התגוששות" בקרב ההנהגה הישראלית הבכירה, ומזהה בה סוג של סימן מעיד להססנות ישראלית מובהקת ולחשש של מי ממרכיבי ההנהגה להכתיב החלטה מחייבת בהקשר להרחבת מימדי המערכה.
ככלל, נוטה החמאס להעריך כי עלה בידיו לאורך זמן להטמיע מסרי הרתעה אמינים כלפי צה"ל, בדגש להצגת חוסר התוחלת שבמהלך קרקעי נרחב, נוכח היערכותו ההגנתית המצרפית בשטח. ההססנות הישראלית, חרף הצהרות פומביות כמו-נחושות בהקשר זה, מרחיקה לטעמם את סיכויי המימוש של מתקפה יבשתית ברצועת עזה.
בתוך כך, מזהה החמאס יתרונות מובהקים העולים מהצלחתו לממש שיגורי רקטות ראוותניים כלפי מוקדים עירוניים גדולים בישראל, ובפרט מהתגברות החרדה וחוסר האונים בקרב העורף האזרחי בישראל. תמונות של בריחת אוכלוסיה מאשדוד, אשקלון ובאר שבע, גם אם המדובר במעין "טפטוף" מתורגמות להישגים מהותיים המעצבים בתודעה הערבית והבינ"ל דימוי של עוצמה וכושר עמידה נגד "גוליית" הישראלי.
מבחינתם, פגיעה רבת נפגעים בבניין רב-קומות בישראל, תיחשב למהלך "שובר שוויון" , באופן שיעצים את הלחץ על ממשלת ישראל לנצור את האש באורח מיידי. הוא הדין בציפייה "חרישית" לתקלה מבצעית ישראלית, דוגמת אירועי כפר קנא בלבנון, באופן שיקים את העולם נגדנו, וייכפה הפסקת המבצע מבלי שהושג ולו שמץ ממטרותיו.
"חופש הפעולה" של פעילי חמאס בבואם לשגר רקטות "גראד" לשטח ישראל למרות הנוכחות האווירית המאסיבית של ישראל בזירה נתפס כסוג של מעשה גבורה, ובפועל מחזק את מורל אנשי הזרוע הצבאית של הארגון . כך אם כן, יוצא החמאס נשכר הן מתמונות ההרס והיקף ההרוגים בצד הפלשתיני, ולא פחות מכך מגילויי החרדה המתעצמים בצד הישראלי .
בהינתן הצבר השיקולים שפורטו לעיל, עשויה הנהגת החמאס לזהות סממנים מקדמים מבחינת הארגון בהינתן מאזן ההישגים של שני הצדדים.
על כך ניתן להוסיף את האימפקט המצטבר של תמונות הזוועה המשודרות מעזה בשידורים חיים אל כל העולם, הן בכל האמור למשמעות העלולה לנבוע מכך על דימוייה של ישראל בזירה הבינ"ל, שכבר עתה "סופגת" ביקורת בלתי מבוטלת על חוסר המידתיות של התקיפות ברצועת עזה, והן כמכשיר ליצירת גל מתעצם של מחאה פנימית בישראל כלפי מערכת הביטחון. באותה נשימה לא יהיה זה מוגזם להניח כי חמאס עשוי לגרוף דיבידנדים לא מעטים למקרה של תקלה מבצעית ישראלית דוגמת אירועי כפר קנא בלבנון.
ה"שורה התחתונה" המשתקפת נכון לעכשיו היא כי החמאס מסוגל וממשיך בפועל להעצים את האיום הרקטי שלו על ישראל, למרות הכול, ומאידך, ישראל מצטיירת ככזו המדשדשת ללא כיוון מוגדר, חרף ריכוז כוחות מאסיבי לאורך גבול רצועת עזה.
האמור לעיל אינו עניין של מה בכך, ויש להניח כי מערכת הביטחון ודרג מקבלי ההחלטות בישראל יידעו למנף לטובתנו את המשתמע מתקוותיו של החמאס, באופן שיאפשר הכרעה דחופה של המערכה באמצעות הפעלה מושכלת של כוחות היבשה של צה"ל לצורך שינוי מהותי של המציאות הביטחונית בדרום הארץ.
