נודע מן העיתונות, כי בהפגנה נגד החמאס שהתקיימה באוניברסיטת חיפה, השתתפו גם סטודנטים ערביים, ונראו שלטים בידיהם בנוסח
"חמאס, חלאס" - הקוראים "די" לחמאס.
לאמור, ההנהגה השפויה מקרב ערביי ישראל מתגלית מעל השטח בפרהסיא - ו
איוב קרא אינו לבד.
מדובר בנורמליזציה, כי לפי תפישתי, כך צפוי שיהיה וכך צריך להיות.
בטרם כתיבת שורות אלו, הכותרת האלטרנטיבית למאמר הייתה
"שר ביטחון ערבי", לא כאבסורד אלא כתקווה לקיום מצב נורמלי בו הדבר יהיה סביר ובר ביצוע.
אין שום הצדקה לכך, כי ערבי ישראלי יכול להיות שופט בזכות בבית המשפט העליון, ואינו יכול למלא בהצלחה תפקיד של שר ביטחון.
אין לי שום ספק כי המינוי יתאפשר, ויהא זה מינוי של אדם בעל ידע ביטחוני - שאינו מוצנח מוועד העובדים או מההסתדרות...
אמנם חמומי מוח מקרב האוכלוסיה הערבית בישראל - מיידים אבנים במטרה לפגוע ביהודים, ועדיין
יהודי בפראדיס או בכפר קרע - אינו בטוח כמו ערבי בחיפה או בקיבוץ יגור, אך צריך לחתור ליום שונה:
- ליום בו האנומליה הזו תתבטל;
- ליום בו יהיה אפשר לגבות חוב מערבי המתגורר באום אל פחם באותה קלות בה אפשר לגבות חוב ממי שמתגורר בפרדס חנה;
- ליום בו הביטחון של ערבי ביישוב יהודי יישווה לביטחון של יהודי ביישוב ערבי;
- ליום בו ימונה שר ביטחון ערבי ובמסגרת תפקידו ידאג, כמובן, לביטחונה של מדינתו ולביטחון אזרחיה.
המודל של מדינת ישראל, כמדינה משגשגת בכל תחומי החיים, כמדינה חזקה ברמה של מעצמה אזורית, כמדינה שטוב לחיות בה יותר מבכל מדינה אחרת המוכרת לי מבחינת רמת חיים וחופש הבעת הדעה - הוא מודל שלא מתקיים בשום אלטרנטיבה הקיימת בסביבה, ולו בזכות עובדה זו, כדאי לערביי ישראל לשמור על מה שיש ולהשתתף בכל דבר ועניין - עד כדי הגעה לפסגות האקדמיה, המשפט, ההנהגה, הצבא והתרבות הישראלית כאן.
יש ללמוד מנשיא מצרים מובארק אשר לא חסך שבטו מנסראללה - שדרכו היא דרך הטרור. מובארק מזהה בנסראללה ראש כנופיית טרור בעל שיגעון גדלות, הקורא למצרים לבגוד בממשלתם - ומתייחס אליו ככזה, מבלי לעשות לו הנחות כלשהן.
לעומתו, מדינת ישראל וראשיה משחרים לפתחם של ראשי כנופיות טרור והתקשורת הישראלית נותנת להם במות מכובדות להפצת ארס תורתם.
ידוע כי נערכה גם הפגנה אחרת, בהשתתפות המוני ערבים ישראלים, הפגנה נגד המלחמה בעזה, הפגנה בעד הטרור והאלימות, הפגנה שמשמעותה המשך שיגור טילים מרצועת עזה לעבר ישובי ישראל כדי להרוג יהודים סתם כך כשלמישהו מהכנופיות מתחשק לעשות זאת. והפגנה זו בזמן מלחמה, כמו גם קריאת השמאל הסופר-קיצוני להפסיק את המלחמה, הם דברים חמורים שמשפטנים צריכים להגדירם.
ובכל זאת, צריך לעודד ולאושש, לתמוך ולחזק את הסטודנטים הערביים שהפגינו נגד הטרור של החמאס, אף על-פי שבסך-הכל הם עשו את המעשה הברור, הנכון, הצפוי, כתושבים הרוצים בשגשוגה ובניצחונה של מדינתם המעניקה להם כה הרבה.
