"את מרוויחה מזה כסף?" זו השאלה הראשונה שנשאלת אלכסנדרה חמרוב, המכונה במד"א סשה, על-ידי חיילים המשרתים יחד איתה ביחידה, כשהיא מספרת להם שהיא יוצאת "לאפטר" הישר מהבסיס הצבאי למשמרת על האמבולנס בתחנת מד"א אשדוד.
חמרוב, בת 20, המשרתת בבסיס הדרכה בצפון, כבר רגילה לשאלה ומשיבה: "כן, אני מרוויחה במד"א. המון סיפוק". אותם חיילים אינם יודעים שחמרוב דווקא מוציאה הרבה כסף בשל שיחות הטלפון הרבות שהיא עושה וההוצאות שלה מאז תחילת המבצע גדלו באופן משמעותי - "כשאני בבסיס אני לא מצליחה להתנתק ממסך הטלוויזיה, כדי לא לפספס דיווחים על אשדוד ואז לא לדעת מה קורה עם החברים שלי. בכל פעם שאני שומעת שיש נפילות באשדוד אני מיד עוזבת הכול ועושה עשרות שיחות, לכל רק מי שאני מכירה, כדי לאתר מי מהם עכשיו במשמרת ולקבל ממנו עידכונים ישירים מהשטח".
בהחלט קשה להבין כיצד חיילת צעירה ותוססת מעדיפה לבלות בכל הזדמנות בתחנת מד"א אשדוד הנמצאת במעגל האש, במקום לצאת ולבלות עם בני גילה בעיר לוד, המרוחקת מטווח הטילים, בה היא מתגוררת עם אמה באופן זמני בדירת הסבתא. השתיים עברו לשם עם תחילת המבצע, כדי להימצא הרחק מפגיעתם הרעה של הטילים. אלכסנדרה חשה אי-נוחות כשהיא מספרת על עזיבתן את העיר ומנסה להסביר: "אני בת יחידה, לאם חד-הורית, ובאופן טבעי אני כל עולמה ולכן היא ניסתה להרחיק אותי ככל הניתן מהעיר המופגזת".
היא מתנדבת במד"א מגיל 16 במסגרת מחויבות אישית, ומהיום שהתגייסה היא עשתה לעצמה מנהג קבוע - בכל יום שישי, בדרכה הביתה מהבסיס, היא עוברת דרך תחנת מד"א ומתייצבת ב"משמרת ערב". רק לאחר מכן היא מגיעה הביתה ומתכוננת לקראת היציאה לבילויים. "הבית הראשון שלי הוא מד"א", היא אומרת ומרחיבה, "העובדים במד"א מעריכים מאוד את המתנדבים, הם מזמינים אותנו להשתתף בשמחותיהם, לעיתים פותחים בפנינו את ליבם ומשתפים אותנו גם בדברים האישיים. אין דרך טובה מזו כדי להתחבר אחד אל השני ולהיות חלק ממשפחת מד"א ולכן - גם לאחר שאנחנו מתגייסים לצה"ל - אנחנו עדיין שומרים על קשר הדוק". גם היום (יום ו') מצאנו את חמרוב במשמרת, אבל הפעם מוקדם מהרגיל – במשמרת בוקר, כשהיא חלק מהצוותים שיצאו העומדים שם בכוננות.
מתחילת מבצע 'עופרת יצוקה' היא כבר אינה מסתפקת רק בכך, ובכל "אפטר" שניתן לה היא ממהרת להתייצב במד"א, יוצאת לכל הקריאות ומנסה לסייע ככל יכולתה. אלכסנדרה מתנדבת ראשונה גם לכל אותן משימות "אפורות" הקשורות בניהול אורח החיים של השוהים בתחנה, כמו הכנת ארוחות, רענון הציוד והכשרת האמבולנסים לפעילות מבצעית. היא הספיקה לצאת כבר למספר אירועים באשדוד ולטפל בכמה מקרים של נפגעי חרדה. "בזמן שמתקבלת התראה בתחנה על ירי לעבר העיר, אני כבר שולחת אס.אם.אס לאמא שלי שהכל איתי בסדר", היא מספרת כיצד היא מרגיעה את אמה המודאגת. "אני לא חושבת שאני עושה משהו חריג ששווה לספר עליו. אני אומרת שכדי להיות מתנדבת במד"א, את צריכה להבין שאת צריכה להתייצב לא רק כשכיף ויש אקשן וחברים, אלא לפעמים לבוא כשצריך אותך ולתת מעצמך".
