ד"ר עידן לנדו, איש אקדמיה מאוניברסיטת הנגב, הוא סרבן מצפון שישב כבר פעמיים בכלא בגלל סרבנותו, ועכשיו הוא מנסה לעשות נפשות לתורתו - בקריאה לאחרים לסרב להתגייס למלחמה בעזה.
אין ספק: עידן לנדו הוא הגורו החדש של סרבני המצפון.
אלא שעידן לנדו לא מבין כנראה, שסרבנות מצפון - מכל שכן קריאה לסרבנות מצפון - הם מסוג המעשים שהם כל כולם מעשים מתחום המוסר, ועל כן הם מחייבים להשתמש בתום לב עילאי, אך ורק בכלים מוסריים וטהורים, שאין בהם עצמם פגם מוסרי.
עידן לנדו פונה בקריאה אל חיילי המילואים לסרב להתגייס למלחמה בעזה. "
הגיעה עת סירוב" מכתיר לנדו את קריאתו. חשוב להדגיש: אין המדובר במאמר, אלא בקריאה של ממש המופנית אל החיילים.
לא נתייגע כאן בניתוח ארכני של תוכן הדברים. די אם נציין שחלק גדול מהקריאה של לנדו מוקדש להצגת נתונים שונים, שאותם מקפיד לנדו להציג כ"עובדות", שכל מטרתם אינה אלא לשכנע את החיילים לסרב לצאת למלחמה.
ה"עובדות" הללו הן מניפולציה של נתונים, גיבוב של אמירות וערב רב של פרטים מתובלים בשקרים, הטעיות וחצאי אמיתות, שהקשר שלהם לאמת - ולהיגיון - מקרי לחלוטין, וכאמור הן נועדו לשכנע את החיילים לסרב לצאת למלחמה.
עידן לנדו חותם את דבריו בשמו וכדי לתת יתר תוקף לדבריו, הוא מקפיד גם לציין שהינו סרן ב(מיל.).
אבל קודם שנצלול לגוף העניין, ראוי לציין, לצד העובדה שעידן לנדו הוא סרן ב(מיל.), נתון אישי נוסף: עידן לנדו עשה את הדוקטורט שלו ב-M.I.T בארה"ב תחת הנחייתו של פרופ' חומסקי. פרופ' נועם חומסקי הוא בעל שם עולמי בתחומו, אבל עיקר פירסומו בא לו לאו דווקא מהתחום האקדמי, אלא מעיסוקיו האידיאולוגיים פוליטיים - הוא מוגדר כאנרכיסט, והצגתו כעוכר ישראל, לרבות בהקשר הסכסוך הישראלי פלשתיני, לא תחטא למציאות.
פרופ' חומסקי יודע להתחבר אל הקשים שבאוייבי ישראל והעם היהודי. בהקשר זה די אם נציין כאן, שסמוך מאד לפני מלחמת לבנון השנייה קיים חומסקי ביקור הזדהות במטה החיזבאללה בביירות, סייר עם אנשי החיזבאללה בדרום לבנון, נפגש והצטלם עם מנהיגי החיזבאללה - לרבות עם חסן נסראללה - והכריז כי הסיבות לכך שהחיזבאללה אוחז בנשק מוצדקות.
ודי אם נוסיף שהיהודי הזה, חומסקי, חתם על עצומה ואף פירסם מאמר אוהד למען זכות הביטוי של מכחיש השואה רוברט פוריסון, שפירסם ספר שבו טען שהשואה לא התקיימה ותאי הגזים לא היו ולא נבראו (ולא מיותר להוסיף בהקשר זה שמכחיש השואה הנ"ל פירסם את מאמרו של חומסקי בהקדמה של אחד מספריו).
ואגב, כדאי עוד לציין, שאת התואר השני שלו עשה עידן לנדו אצל פעילת השמאל הרדיקאלי, פרופ' טניה ריינהרט המנוחה, שעשתה אף היא את הדוקטורט שלה אצל פרופ' חומסקי. וכן ראוי להוסיף כי לאחר שכבר היה לדוקטור, שימש עידן לנדו מרצה אורח ב-M.I.T הנ"ל - מקום מושבו של חומסקי כזכור.
יחליט איפוא כל אחד לעצמו אם יש קשר ורלוונטיות ואם ניתן למתוח קו בין מעלליו של עידן לנדו לבין העובדה שהוא עשה את הדוקטורט שלו אצל חומסקי. ישאל כל קורא את עצמו אם חומסקי נמצא בלב קבוצת ההתייחסות של לנדו.
כך או כך, נחזור אל קריאתו של עידן לנדו אל החיילים.
אמרנו לעיל, שקריאתו של עידן לנדו רווייה ב"עובדות" שאינן אלא בליל של סילופים, שקרים, הטעיות ועלבון להיגיון. כך למשל, קובע לנדו: "עובדה ראשונה: המלחמה הנוכחית לא נועדה להסיר את איום הטילים מתושבי הדרום". בהמשך הדברים פונה לנדו אל החיילים כך: "איום הטילים לא יוסר, כי לא זאת מטרת המלחמה; ושלטון החמאס רק יתחזק... עכשיו תשאל את עצמך אם אתה רוצה ליטול חלק בהונאה המדממת הזאת".
ניסיון לברר אצל לנדו מה הבסיס העובדתי לקביעתו שהמלחמה לא נועדה להסיר את איום הטילים מתושבי הדרום - ניסיון זה זוכה לתשובות מתחמקות ולשתיקה.
מעניינת גם קביעתו הנחרצת הזו: "עובדה שלישית: המנהרות לא יושמדו, נקודה". ואתה תוהה כיצד זה אירוע עתידי הופך בהבל פיו של דוקטור עידן לנדו לעובדה. בשבוע הבא לא יירד גשם - עובדה. ועידן לנדו, יש להזכיר, הוא בלשן איש אקדמיה מ-M.I.T..
ועוד פנינה מבית מדרשו של לנדו: "(אצלנו) חיי אזרחים פלשתינים אינם שיקול מבצעי מהותי. נכון, גם חיי ישראלים אינם שיקול מבצעי של החמאס. אבל אני מדבר עלינו עכשיו". אתם הבנתם את זה? אליבא דעידן לנדו "חיי ישראלים אינם שיקול מבצעי של החמאס". כלומר, על-פי ד"ר עידן לנדו, זה לא שהחמאס מפגיז את שדרות ואשדוד ואשקלון ובאר שבע בכוונת מכוון כדי לפגוע באזרחים. על-פי לנדו - אנשי החמאס בסך-הכל רק אדישים לאפשרות שפגיעה אינסידנטאלית כזו תתרחש. עידן לנדו, בדברי הסניגוריה הללו לטובת החמאס, לא מוכן להודות בעובדה הזועקת מכל קיר: שהשיקול המבצעי של החמאס הוא דווקא לפגוע באזרחים.
אבל אלה הם באמת רק בוטנים. כי המעשה החמור באמת נמצא בקריאתו של לנדו אל החיילים לסרב לצאת למלחמה, כשהוא עושה כן - תוך ניסיון להפחידם ולהטיל בלבבם מורא מפני הצפוי להם כאשר יכנסו לעזה. והכל, כאמור, בעצם ימי המלחמה.
במה דברים אמורים: מיד לאחר שהוא קובע נחרצות שממשלת ישראל הפקירה את גלעד שליט, פונה עידן לנדו אל החיילים כך: "מה איתך, מילואימניק? עכשיו אתה נכנס לעזה. ומה יקרה אם חס וחלילה תיתפס בשבי? האם יש לך סיבה להאמין שחייך מספיק שווים בעיני ממשלת ישראל כדי שהיא תתאמץ להחזירך? האם הממשלה שמפקירה שבויים ... האם היא תנקוף למענך אצבע? ואם לא - למה אתה מטיל את חייך מנגד?"
עוד פעם:
"מה איתך, מילואימניק? עכשיו אתה נכנס לעזה. ומה יקרה אם חס וחלילה תיתפס בשבי? האם יש לך סיבה להאמין שחייך מספיק שווים בעיני ממשלת ישראל כדי שהיא תתאמץ להחזירך? האם הממשלה שמפקירה שבויים... האם היא תנקוף למענך אצבע? ואם לא - למה אתה מטיל את חייך מנגד?"
והכל, כאמור, בעצם ימי המלחמה.
אבל מעבר לחומרת המעשה הנפשע הזה ראוי לשאול: איך דבריו אלה של עידן לנדו מתקשרים לסרבנות מצפון? איך הפחדת חייל מיציאה למלחמה ומנפילה בשבי מתחברת עם העמדה האידיאולוגית של סרבנות מצפון?
לנדו רואה עצמו כעומד בחזית אחת עם הטייסים שסירבו בזמנם להפציץ מטרות מחשש לפגיעה באזרחים חפים מפשע. ובכן, האם היה רמז כלשהו במכתבם של הטייסים הסרבנים, שהם מסרבים להפציץ מחשש שיפלו בשבי? ובהקשר לניסיונות ההפחדה של לנדו לא מיותר לציין כי גם מנהיג החמאס, חאלד משעל, הזהיר אף הוא לאחרונה - איזה צירוף מיקרים שטני - שאם תהיה כניסה קרקעית של ישראל לעזה, החמאס יחטוף לנו חיילים ואז יהיו לנו "שליט 2, שליט 3, שליט 4...".
לא. אין להטיל על תלמידו של חומסקי עונש מאסר על מעלליו העברייניים. אין הוא זכאי לתואר אסיר מצפון וחבל לבזבז עליו מיטה בבית הסוהר. למען האיש הניקלה והבזוי הזה, עידן לנדו, ראוי לשקול ברצינות לחוקק בספר החוקים סעיף ענישה חדיש ומודרני: יריקה הגונה בפרצוף.
