בעקבות פסק הדין שניתן זה-עתה ע"י בית המשפט הגבוה לצדק, אשר בו נאסרה פסילתו של ערבי מלהתגורר ביישוב הקהילתי רקפת, אין עוד הצדקה לקיומו של מינהל מקרקעי ישראל – לכל הפחות לא במתכונתו העכשווית – ומן הראוי לבטלו בהקדם האפשרי.
מינהל מקרקעי ישראל הוקם, ונחתמו הסכמים לפעולתו בין המדינה ובין הקרן הקיימת לישראל, במטרה להקים גוף ממלכתי שינהל גם את אדמות קק"ל ויסדיר בדרך ממלכתית ובפיקוח ממלכתי את העברת הזכויות בהן ואת רישומן של זכויות אלו. המינהל משמש, על-פי אותם הסכמים ועל-פי חוק מינהל מקרקעי ישראל, כנציגם של שלושה גופים: מדינת ישראל, רשות הפיתוח והקרן הקיימת לישראל.
קק"ל היא, מהבחינה המשפטית, גוף פרטי לחלוטין, עמותה שהוקמה לפני שנים רבות כדי לגאול אדמות בארץ ישראל ולרכשן עבור העם היהודי. קק"ל פועלת באמצעות גופים משפטיים, כמו חברת הימנותא, אך ביסודה היא גוף פרטי. כולנו זוכרים את הקופסה הכחולה, שלתוכה שלשלו ילדים את מעותיהם כדי לחסוך לרכישת קרקע במולדת. יהודים רבים נספו בשואה, ורבים אחרים הלכו לעולמם באופן טבעי, כשבמוחם זכר הקרקעות שרכשו בארץ. אין דבר יפה, לגיטימי, ציוני וצודק מהקמת קק"ל ומניהולה בידי חבר נאמנים, שמטרתו לפעול למען אינטרסים יהודיים.
לא רק קק"ל פועלת למען אינטרסים של בני עם אחד. בישראל קיים ופועל כל השנים הוואקף המוסלמי, שאף הוא עמותה פרטית אשר מטרתה לנהל נכסים דתיים ואחרים השייכים למוסלמים. אלמלא עוינותם של מרבית המוסלמים למדינת ישראל, היה גם הוואקף מתאים להצטרפות אל ההסכמים להקמת המינהל, וזה היה מנהל גם את נכסי המקרקעין של הוואקף. וכמו הוואקף גם גופים אחרים, כמו גופי הכנסייה הנוצרית לפלגיה השונים, שכולם שולטים על רכוש ונכסי מקרקעין ואינם מעלים בדעתם לעשות בו שימוש לצרכי יהודים או לשתף יהודים בהנהלתם.
לפני שנים אחדות זכה זוג ערבי ישראלי, עאדל קעדאן ורעייתו, בעתירה לבג"צ. על-פי פסק הדין, נפסלה החלטת המינהל שלא לאפשר לקעדאן ולמשפחתו להתגורר ביישוב היהודי קציר שבאזור נחל עירון (ואדי ערה), והנימוק העיקרי היה כי מינהל מקרקעי ישראל, בהיותו גוף ממלכתי, אינו יכול ואינו רשאי להבחין בין תושבים, אזרחי ישראל, על-פי השתייכותם הלאומית והדתית. במילים אחרות, אין עוד מקום, על-פי פסק הדין ההוא, להצגת ישוב כלשהו כ"ישוב יהודי", אפילו הקרקע שעליה הוקם היא במקורה קרקע שבבעלות קק"ל, כלומר בבעלות העם היהודי.
למרות שפסק-דין קעדאן ניתן כבר לפני שנים אחדות, ועורר רעש גדול, אמות הסיפים לא זעו באמת וענייניו של המינהל הוסיפו להתנהל כאילו לא אירע דבר. יתר על כן, על-פי מושגי ההתבטלות העצמית היהודית, שחדרו גם למערכת המשפט שלנו, התמנה ערבי לכהן כדירקטור בדירקטוריון של קק"ל. העובדה שזוהי התבטלות עצמית מאוסה, אינה ניתנת להפרכה ולוא רק על-פי מנהגי שכנינו, בני דודינו האהובים והאוהבים: נסו להציע כי יהודי יתמנה לכהן בהנהלת הוואקף המוסלמי, ומיד תקבלו שטף אדיר של גינויים, איומים באינתיפאדה, הפגנות נגד הנישול והקיפוח והאשמות בגזענות – לא רק מפי ערבים, אלא בעיקר מפי יהודים.
שופטי בג"צ לא ראו לגיטימיות באבחנה שעושה מוסד ממלכתי, החייב ביחס שווה אל כל האזרחים, בין ערבי ליהודי. לעניות דעתי, גם אם זוהי השקפה משפטית נכונה, היה על בג"צ לקבוע תקופת מעבר – הוא יודע היטב לנהוג כך במקרים רבים אחרים – שבה תחליט המדינה כיצד לנהוג ואולי תנתק את קק"ל מהמינהל. אך, למרבה הצער, השופטים התייחסו אל סוגיה לאומית ראשונה-במעלה זו כאל עוד מחלוקת משפטית, שחובה לפתרה על-פי עקרונות משפטיים נוקשים.
האשמים הם אנחנו, יהודי ישראל, שלא קמנו כאיש אחד ודרשנו לבטל מיד את ההסדר שעל פיו הוקם ושעל פיו פועל המינהל. אילו היה בנו מנהיג ראוי לשמו, היה דורש למחרת בבוקר לבטל מיד את ניהול אדמות קק"ל ע"י המינהל, ולייחד את פעולותיו של המינהל לאדמות המדינה ורשות הפיתוח בלבד. אומנם נכון כי מאז הקמת המינהל שופר הסדר ברישום הזכויות באדמות קק"ל – הכל יחסי, שכן המינהל הוא אחד המוסדות ה"מבולגנים" ביותר, לבטח כשמדובר ברישום זכויות במקרקעין - אך סדר כזה יכול להישמר גם בקק"ל, אם זו תחזור לנהל בעצמה את אדמותיה.
בני העם היהודי באו לארץ ישראל במטרה לגאול את אדמותיה, ככל האפשר, וליישב בה יהודים. מדינת ישראל הוקמה כדי להוות בית לאומי לעם היהודי, ואין בכך סתירה לעובדה שיושב כאן גם מיעוט ערבי. הערבים הבינו היטב מטרה זו, ובשל הבנתם קמו להצר את צעדינו, לדחוק את רגלינו בארץ ישראל ואף להשמידנו. פס"ד קעדאן אומנם אינו תורם להשמדתנו, אך הוא צעד משמעותי בדרך לדחיקת רגלינו בארץ הזו.
קק"ל כנאמנת העם היהודי כאשר אדם מתמנה כנאמן על כספי הזולת, במטרה לייחדם למטרה מסוימת ולא למטרה אחרת – החוק מחייבו לנהוג על-פי תנאי הנאמנות, בקפדנות רבה, ולא לסטות מהם אלא ברשות בעלי הרכוש.
כאמור, המוני יהודים מסרו לקק"ל את מיטב כספם ורכושם, והמונים הורישו לה בצוואותיהם את רכושם, בבטחם כי גוף לאומי זה ישמש כנאמן שאין לפקפק בנאמנותו ויפנה את הכסף הרב שבידיו לאותה מטרה לאומית. בשום פנים ואופן לא היו אותם יהודים מסכימים, כי כספם ישמש ליישוב ערבים או להשתתפותם של אלה בניהול הקרן. אנו, כציבור וכמדינה אשר מערכת המשפט שלנו מייצגת אותנו לעניין זה, מעלנו באמונם של אותם תמימים. אילו היה זה אדם פרטי המשמש כנאמן, ללא ספק היה מועמד למשפט על מעילה ומושלך לכלא. כך גם באשר לחברותו של ערבי בדירקטוריון של קק"ל. יתכן שהאיש הוא הגון, ישר וניחן בכל מעלה אפשרית, אך אין זה רלוונטי. ביום שבו יתמנה יהודי לכהן בהנהלת הוואקף, או בסינוד של הכנסייה הקתולית – לבטח ימצאו יהודים גם לאיוולת כזו – נוכל לשקול את חידוש המעשה המעוות והתמוה, של הושבת לא-יהודי בהנהלתו של גוף, שמטרתו לפעול למען האינטרסים היהודיים הלאומיים. אין להכחיש את זכותם של הוואקף המוסלמי או של הכנסייה הנוצרית לפעול למען אינטרסים מוסלמיים או נוצריים בלעדיים, בניהולם של מוסלמים או נוצרים בלבד, ועל-פי עיקרון זה בדיוק יש להכיר בזכותה של הקרן היהודית, קק"ל, לפעול למען אינטרסים יהודיים בלבד, ללא שיתוף לא-יהודים בהנהלתה.
תנותק קק"ל מן המנהל המעט שעלינו לעשות הוא לבטל, מיד וללא דיחוי נוסף, את הסדר המינהל ולשנות את החוק. יעסוק המינהל, מעתה ואילך, אך ורק באדמות השייכות למדינה, וינהג בהן בשוויון מלא כלפי כל אזרח ישראלי, כפי שדורש בג"צ. ואולם, הקרן הקיימת לישראל, שחברותו של ערבי בהנהלתה היא יריקה בפרצופם של המוני היהודים שהוזכרו כאן – עליה להתנתק מיד מהמינהל, לסרב לניהול אדמותיה על-ידו ולהקפיד על מינוי יהודים בלבד להנהלתה. הרוצה בהקמת גוף שבו ישבו גם ערבים, רשאי לעשות כן כרצונו, אך בניהול ענייני קק"ל יש לפעול מתוך כיבוד רצונם וזכרם של היהודים שהפקידו בידיה את כספיהם, ולא על-פי שיקולים פוליטיקלי-קורקטיים.
ברור לי שיקומו צועקי "גזענות", וכבר ראינו מאמרים כאלה בעיתונות. נתחיל בכך שמן הראוי שהצועקים יוכיחו כי עשו בעצמם ליישוב ערבים בקרבתם. בראש ובראשונה הקיבוצים, שלא ראינו עד עתה ערבים המתקבלים כחברים מלאים בהם (יש ערבים מעטים שהורשו להתגורר בקיבוצים בשכירות, שהיא תמיד עניין זמני ומניעיה כלכליים בלבד). הראשונים שהיו צריכים להתקומם, לנוכח מגמה זו בפסיקת בתי המשפט, הם הדתיים והחרדים, שבעתיד לא יוכלו להקים לעצמם שכונות שצביון החיים בהן דתי או חרדי. אך הללו שותקים, ואינם רואים את פני הרעה הקרבה אליהם.
הבה נפעל לאלתר ובדחיפות, למען לא נמצא כי הקרקע של ארצנו נשמטה מתחת לרגלינו, במשמעותו המילולית של ביטוי זה.
