מלחמת 'עופרת יצוקה' על סף סיום כי - כמה מוזר – אצה להם הדרך, לא למפסידים אלא למנצחים, ולא לפלג הצבאי שבמנצחים השואף להכרעה אלא דווקא לדרג המדיני, עטור הכישלונות, מתוך עיוורון מדיני והכחשת המציאות. ואלו הטעויות הצפויות והבלתי מצופות:
- סיום המלחמה הצבאית בהסכם אשר מי מכנופיות הטרור ו/או ממדינות תומכות טרור – צד לו. (מול כוחותינו ניצב טרור חובק עולם – מאירן ועד ישראל – בתמיכת מדינות עוינות). הטעם להגדרת הסכם מסוג זה טעות מדינית הוא ברור: עצם קיומם של דיונים כלשהם עם נציגי כנופיות טרור שדינן להתחסל, יוצר לגיטימציה להן, והדבר חוזר על שגיאה גורלית של מדינת ישראל בעבר, בהעלתה מאשפתות את הטרוריסט עראפת – עד כדי יצירת תשתית להענקת פרס נובל לשלום, כשההשערה היא שכספי הפרס נותבו להיפוכו של השלום.
לאמור, אין צורך כלל בהסכם; כשתושג הכרעה אשר אינה זקוקה לאישור – ובמועד שייקבע על-ידי מדינת ישראל – ממילא תסתיים הלוחמה מבלי להבטיח אי חידושה, בהתאם לנסיבות.
- הטעות השנייה הצפויה היא קבלת תנאי כלשהו, ולו בעקיפין, המוכתב על-ידי כנופיות הטרור. תהא זו טעות לאפשר למנהיגי הכנופיות להכתיב תנאי כלשו למדינת ישראל, לרבות תנאי שאינו מזיק לנו. הכלל הוא, שהמובס לא במעמד של מכתיב תנאים. המנצח הוא אשר מכתיב, והמובס נאלץ לקבל. כל הכתבה של החמאס שתזכה להיענות מצד מדינת ישראל – תתפרש על ידו כניצחון, ללא שום תלות במספר ההרוגים ובכמות ההרס, בהיות אלה (ההרוגים, הפצועים, ההרס) – אף מסייעים לטרור מבחינה תקשורתית.
- הטעות השלישית היא קביעת יעד סיום המלחמה, ובמיוחד – יום בחירת חוסיין אובאמה כנשיא ארה"ב. יהא זה איתות של חולשה, שייקלט היטב על-ידי הנשיא הטירון הפוליטי, ויפגע בידידת ישראל הילארי קלינטון. גם אם ייווצר מצב בו אפשר או כדאי לסיים את המלחמה לפני חילופי השלטון בארה"ב, יהא זה ראוי וחכם לדחות מועד זה עד לעת בה חוסיין אובאמה יחווה תיפקודו כנשיא שם, מבלי יכולת להכתיב מהלכים הפוגעים בביטחון מדינת ישראל – כאן.
