כבר הגדרתי את השלב הנוכחי ב"עופרת יצוקה" כמבצע מתבדר, חסר מיקוד. פיקוד הדרום מכניס עוד ועוד כוחות - בעיקר, מילואים, שסיימו הכשרה ורענון לאחר גיוסם בצו 8 - וכתוצאה מכך מסתבכות השליטה והבקרה על הכוחות בלחימה בשטח עירוני. עם זאת, שילוב אוגדות מילואים מכביד את נטל המבצע, ועלול להביא למשבר מוטיבציה. כיוון שהוויכוח הציבורי לא שכך, הרי עודף המוטיבציה, הניכר בשטח (ובעיקר, בבתי-החולים, שאליהם מגיעים פצועי המבצע) מטעה, כיוון שרוב המרואיינים עד כה הם חיילים סדירים.
במקביל, עולה ההיתכנות לפגיעה סביבתית (שם מכובס לפגיעה באזרחים, שנותרו - בזדון, או באונס - באזורי הלחימה) "לא-מידתית" כביכול. נזקי פגיעה זו כבר ניכרים בביקור מזכיר האו"ם, בהרעה ביחסי החוץ של ישראל ובאיבה לישראל בכל אתר ואתר.
לכן, הפתרון המיטבי לכל השחקנים - כולל חמאס - הנו הפסקת-אש במתכון מצרי, או במתכון אחר. כל הצדדים מנסים להשיגה תוך הצגה, שלא נוצחו ולא נכנעו. לכן, צה"ל מגביר הילוך על הקרקע.
את הזמן, שבזבז צה"ל, עד שנכנס קרקעית לעזה, אי אפשר להשיב. כך היה בכל מלחמותינו. הפסקת-האש השיגה אותנו בלתי מוכנים בעליל. מבחינת הנהגת חמאס, הם קיבלו התרעה מספקת לחמוק מהשטח, כדי לתת לישראל להכות באוויר הריק. "כשהאויב תוקף - אתה נסוג" - הנחה מאו צה-טונג את אנשיו. עתה ישיג חמאס תהאדייה משופרת
2, כרצונו, וישקם את כל מה שנהרס (עיינו בערך חיזבאללה בלבנון) וחוזר חלילה.
אפשרות לא פחות טובה מבחינת חמאס היא מלחמת התשה בתוך השטח העירוני של הרצועה. במצב הזה (הקיים, למעשה כבר שמונה שנים) יש לחמאס שני סוגי מטרות כבקשתו. אזרחים ביישובים חוטפי-עזה (כרגע - ואדגיש: כרגע!) מגיעה טבעת האש עד גדרה... ובעדן... וכמובן, כוחות צה"ל בתוך הרצועה ובשוליה. זו, כמובן, אפשרות גרועה מאוד לצה"ל ואפשרות איומה לפוליטיקאים, שיצטרכו לנהל מערכת בחירות תחת אש.
לכן, מזדרזים עתה אשכנזי, ברק, לבני ואולמרט לחפש מוצא מ"עופרת יצוקה", שאינה נגמרת. לשלושת האחרונים יש בחירות, ואויב מר מנסה לזרוק אותם מהחיבור למנעמי השלטון ולטובות ההנאה, הגלומות בו. לשלושת הפוליטיקאים (כן - לשלושתם; זו אינה טעות) הזירה הצבאית זרה ומזיקה. היא רק מסיחה את דעתם לעיסוק, שאין לשלושתם כל יתרון בו, ואין להם שום תועלת. אדרבא, אם תסתבך הלחימה - הם עוד עלולים להיקלע שוב לוועדת חקירה.
היו גם מי שקיוו, שנאט"ו תסכים לטבול את ידיה במים הקרים. יאפּ דה הופ סחֵפר, מזכיר נאט"ו, שביקר בירדן ובארץ בתחילת השבוע, דחה באדיבות אך בתקיפות, בהרצאתו במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ליד אוניברסיטת תל אביב, כל אפשרות, שהברית האטלנטית תעשה את השטות (שאין בה הרבה תועלת לנו).
עוד פתרונות קסם - כמו השלטת אבו מאזן, או אבו עלי אחר, על הרצועה - נראים כמו שאר חלומות העִוועים, שהניעו את מדינת ישראל לאוסלו ומעבר לה בשני העשורים האחרונים. יש יותר מציניות ברעיון לשלוח את צה"ל להיות בשר התותחים של הרשות הפלשתינית.
צבא שלם ומנהיגות מחפשים מוצא מצרה, שהמיטו על עמם. וכבר שלושה שבועות מדגדג לי בקצה המקלדת להגיד, "אמרתי לכם!" ומי שרוצה, זו טרגדיה יוונית, שבה שנים ארוכות מדי טובחת המנהיגות המושחתת של מדינת ישראל את עמה, כדי להגשים את הזיות העלית.