בימים אלה הולך ומסתמן סיום העימות הנוכחי מול החמאס, מלחמת האין ברירה. עוד בתחילתה, קברניטי המדינה נזהרו שלא לכלול את שחרור גלעד שליט כאחד מיעדי המערכה, שיכול היה להגיע דרך הפעלת לחץ על החמאס, יצירת תנאים לחידוש המו"מ לשחרורו וכל דרך אפשרית, או חס וחלילה יצירתית. יש שיפרשו את ההתעלמות מסוגיית שליט כלקח מהצהרות היציאה למלחמת לבנון השנייה של ראש הממשלה אולמרט, אולם תהיה זו הנחה שלא מגיעה לאף אחד מ"השלישייה", כפי שהם מכונים בימים אלה.
מהצרפתים תבוא הישועה? בכל תקופת כהונתם, אולמרט, ברק ולבני לא באמת מרגישים מחוייבים להחזיר את גלעד, כך עולה מסעיף העובדות או ממבחן התוצאה, מושג שחוק, אך הפרמטר היחידי ב-"ה" הידיעה לקבוע האם קיימת מנהיגות שבאמת רוצה להחזיר את גלעד, אזרח וחייל שבתמימות ובלי להסס יצא להגן על המדינה, אבל אלו שעומדים בראשה מהססים כבר למעלה משנתיים וחצי, ומתחמקים באלגנטיות חסרת מנהיגות ועושים ככל שביכולתם להוריד מעל גבם את "הצרה" הזאת. אם ביקשתם הוכחה להתנערות של מקבלי ההחלטות, מספיק שנבין מה המשמעות שמשפחת שליט מנצלת את היותו של גלעד בעל אזרחות צרפתית ופונה לעזרתם של עורכי דין צרפתיים (!) ונשיא צרפת סרקוזי לסייע - אולי מהם תבוא הבשורה.
לבני מתחסדת בעיני בוחריה אל תלכו שולל אחר הפרסומים האחרונים לפיהם ציפי לבני ביקשה מנשיא הצלב האדום להתייחס באופן פומבי לסוגיית גלעד שליט, או הצעתה של לבני להתנות את פתיחת המעברים תמורת הקלה ברשימת האסירים שחמאס מבקש, אלא עלינו לקבול על כך ששרת החוץ דואגת לפרסם את "עשייתה" חסרת התכלית למען גלעד בתקופה זו, שקרובה כל כך לתקופת הבחירות בישראל, ממש לא במקרה. וכיצד יכולות לסייע לגלעד האמירות הללו היום לעומת השנתיים וחצי האחרונות, בהן הטילה לבני את האחריות על כל העולם רק לא על כישלונה שלה?
ברק יכול ואינו עושה שר הביטחון גם אם יוצא מעת לעת בהצהרות שמדינת ישראל פועלת כל יום וללא הרף לנסות לקדם את שחרורו של גלעד, גם בו אין את המחוייבות האמיתית להביא לשחרורו של גלעד. בתפקידו הדומיננטי כשר ביטחון יש ביכולתו למנף את המאמצים להחזיר את גלעד, אולם גם הוא מעדיף ליישר קו עם צמרת ההנהגה, להמשיך מדי יום להיות בקשר עם משפחת שליט (שמעדיפה להיות בקשר עם בנה), ולהבטיח לפעילים שמפגינים מתחת לביתו שהוא מעדיף לא להיבחר לראשות הממשלה ורק שגלעד ישוחרר.
אולמרט מתנער מאחריות ואולמרט? בלשכתו עדיין מוצבת תמונתו המאובקת של גלעד שליט, הוא ממשיך לחבק את משפחת שליט וימשיך להגיד שמדינת ישראל (ולא הוא), מחוייבת לעשות ככל שביכולתה להחזיר כל אזרח וחייל ישראלי שנקלע לצרה. ראש הממשלה כבר הביע את חוסר בהילותו והעדר מרצו בסוגיית חייל שבוי בפומבי עוד בימי מלחמת לבנון השנייה, או "עוד יום בשבי", כלשונו.
גלעד הולך ומתרחק, הולך ונעלם הכי קרוב שמדינת ישראל הגיעה לשחרר את גלעד אחרי למעלה מ-930 ימים בשבי, היה באמצעות שמועה שפשטה בשבוע שעבר על כך שגלעד חולץ במבצע נועז. ככל שסף התקווה גאה באותה יממה מתוחה, כך עלינו להיות מפוקחים ולהבין שהמציאות של גלעד קשה מכל שמועה או דמיון.
שחרור גלעד שליט לא נכלל ברגיעה הקודמת עם החמאס וגם בהסכם הפסקת האש הנוכחי עניינו של גלעד לא יועלה כתנאי קשיח שיסדיר את המהלך להחזרתו לישראל באופן אופרטיבי וממשי. מנהיגי המדינה שיצאו למערכה כדי לקבוע "מציאות חדשה", לא רואים בגלעד חלק מאותה מציאות. גלעד הולך ומתרחק מאיתנו, הולך ונעלם.
