המחזאי האירי ג'ורג' ברנרד שאו סיפר פעם על לימודיו הפורמאליים במשפט הבא: "אחר כך הפסקתי ללמוד כי נכנסתי לבית הספר".
לימודים בעיניי הם ערך עליון. כשהייתי בבית הספר היסודי (ממלכתי חילוני), הייתה הכיתה כור היתוך אמיתי. בבית הספר היסודי למדו אז מכיתה א' ועד כיתה ח'. לא הייתה חטיבת ביניים. בכיתת הלימוד היו קרוב ל-40 ילדים. חלקם עולים חדשים מרוסיה והונגריה, חלקם תלמידים שהשיעור היה עבורם תחנת מעבר להפסקה או לשיעור ההתעמלות, בהם יכלו לעסוק בכל מה שאינו קשור ללימודים. חלק נוסף של תלמידים עסקו בלימודים בכל מסגרת זמן אפשרית: בכיתת הלימוד, בבית, בספריה העירונית. המחנכת אפילו הנהיגה חוגים להעשרה בימי שבת, בנושאים ספרות וגיאוגרפיה. מי שרצה, הגיע. הכל נעשה בהתנדבות וביוזמה מקומית.
היה ברור לחלוטין כי חלק מהכיתה לא יצליח בלימודיו וחלק אחר "יגיע רחוק". המודעות ללימודים הגיעה מהמורים, מההורים ומיצר התחרות. מבחן בכיתה היה דומה לתחרות ריצה. אני משוכנע כי לולא המחנכת שלי, הניה פנואלי ז"ל, לא הייתי קולט את הצד המעניין בלימודים. אינני בטוח שישנן כעת מחנכות רבות כמותה.
את ההקדמה הזו אני כותב לאחר שעיינתי בתוצאות בחינות המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית ספרית) לכיתות ח' לשנה שעברה. בחינות אלה נערכות מדי שנה למחצית מהתלמידים בישראל בשלוש קבוצות גיל: כיתות ב', כיתות ה' וכיתות ח'. המטרה, לבדוק את רמת התלמידים בארבעה תחומים: שפת אם (עברית וערבית) כולל הבעה, מתמטיקה כולל אלגברה חשיבה כמותית וגיאומטריה, אנגלית כולל כתיבה, ומדעים וטכנולוגיה.
קראתי את התוצאות הממוצעות של הבחינות לכיתות ח'. קשה להאמין. שפת אם – ציון ממוצע בעברית: 68. ציון ממוצע בהבעה בעברית: 56. ציון ממוצע באנגלית: 59. ציון ממוצע בכתיבה באנגלית: 46. ציון ממוצע במתמטיקה: 45. ציון ממוצע בגיאומטריה: 36. זוהי רמת הידע הממוצע של 41,000 תלמידים מכיתות ח' בשנה שעברה בישראל. מבהיל!
ממורות המלמדות בבית הספר שמעתי שני נתונים נוספים מעוררי דאגה: הראשון, מבחני המיצ"ב לא נעשים בהפתעה. חודש ימים ויותר לפני המבחנים מפנים את לוח הזמנים בכיתות ח' (לדוגמא) המשתתפות במיצ"ב על-מנת להתכונן ולשנן את החומר לקראת הבחינות. ולמרות ההכנות, אלה התוצאות.
השני, הציון האישי שמשיג כל תלמיד בבחינות המיצ"ב אינו משפיע על הציון שלו בתעודת הסיום. לכאורה, ייתכן שקיים פער בין הציון שהשיג התלמיד בבחינת המיצ"ב באנגלית לבין הציון באנגלית שיקבל בתעודת הסיום. לשון אחרת, אין מוטיבציה לתלמיד לשקוד ולהציג את מיטבו בבחינת המיצ"ב כיוון שהציון שישיג איננו נוגע פורמאלית לעתידו.
המסקנה הראשונה שעולה מהנתונים היא שמדובר בכשל דרמטי ברמת הלימוד בבתי הספר. יצוין כי הרמה הבינונית ומטה של תלמידי ישראל נמדדת גם במבחנים בינלאומיים נוספים. כך שהתוצאות של בחינות המיצ"ב אינן מקרה חד פעמי אלא התראה ברורה למגמה מתמשכת המציגה רמת לימוד בינונית ביותר.
לימוד הוא תשתית לרמה של ידע. תשתית קפדנית ואיכותית תיצור רמה גבוהה יותר של בעלי מקצוע ומקצועות חופשיים בשנים שלאחר בית הספר היסודי. תשתית בינונית תגרום להנצחת הבינוניות בשלבים הבאים. לפיכך, לא יתכן שאנו משלימים עם תוצאות עלובות שכאלה.
החשד הבסיסי הוא שחלק מהמורות (כמעט ואין מורים) המלמדות נושאים אלה בבתי הספר, אינן מוכשרות לתפקידן. יתכן שחלקן לא הוכשר ללמד הבעה וגיאומטריה וכו'. המשמעות היא שחבל על כל יום לימודים. השרה הממונה על משרד החינוך צריכה "להפוך את השולחן" ולהגיש תוכנית חירום במסגרתה:
1. תיבדק רמת ההתאמה של המורים ללמד את הנושאים הנכללים במיצ"ב. מי שלא מתאים, יעבור השתלמות או יחדל ללמד נושאים אלה. במקביל, יש להתאים את רמת הלימוד בסמינרים למורים על-מנת שהדור החדש שנקלט ללימודים להוראה יהיה בקיא בכל תחום שהעולם הרחב דורש להשכלה כללית.
2. תיקבע הבחנה בין שני סוגים של מורים: מורים המוסמכות ללמד את הנושאים הנכללים במיצ"ב, או שיכללו במיצ"ב בשנים הבאות, לבין מורים שאינם מוסמכים לכך. ההבחנה תיעשה בבחינה תקופתית ותשנה (כלפי מעלה) את רמת השכר של המורים המוסמכים. מוטיבציה למורים.
3. כל בחינה שעובר תלמיד במיצ"ב תשפיע על הציון שלו בתעודה. מוטיבציה לנבחנים. זו איננה בחינה בהתנדבות שעושים אותה למען המורים, אלא בחינת ידע שתוצאותיה משפיעות באופן ישיר. מי שישתדל וילמד, יזכה בציון גבוה יותר. תמורה למאמציו ויכולתו.
אין זו השנה הראשונה שציוני התלמידים בבחינות שונות הניתנות להשוואה בינלאומית – מפתיעות בגובהן הנמוך. הגיעה העת לפעול באופן מעשי כדי לשנות מצב זה. בתשתיות לימודיות – לא משחקים. זה רציני מדי.
