ישראל הצליחה לפעול צבאית ברצועת עזה, במסגרת מבצע "עופרת יצוקה" שנמשך 22 ימים, מבלי שתהיה מוטרדת כמעט מהתעוררות של גל אלימות נגדה בשטחי יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. מנהיג החמאס חאלד משעל קרא אומנם לתושבי הגדה לצאת לאינתיפאדה שלישית נגד ישראל אך הם העדיפו להסתפק בהפגנות תמיכה בלבד. לשקט היחסי תרמו מאמציהם של מנגנוני הביטחון הפלשתינים של הנשיא מחמוד עבאס והצעדים שנקטו כוחות צה"ל בשטח. גם ההפגנות של ערביי ישראל עברו בשקט, המשטרה שמרה על מרחק ואיפוק, ונראה ששני הצדדים הפיקו את הלקחים מאירועי אוקטובר 2000.
השקט היחסי נבע גם מהשסע העמוק בחברה הפלשתינית שנוצר מהניתוק הפיזי שנמשך כמעט שנתיים בין הגדה לרצועה בעקבות השתלטות החמאס עליה. תושבי הגדה ומזרח ירושלים מזדהים אומנם עם סבלם של תושבי הרצועה אך אינם מוכנים לחיות תחת שלטון החמאס, הם מבינים שארגון החמאס התחיל בהקמתה של אמירות איסלאמית קיצונית ברצועה בסגנון שלטון הטאליבן, והם חוששים שניצחון של החמאס יביא את הארגון לשלוט גם בשטחי יהודה ושומרון.
חאלד משעל, מנהיג החמאס, היה בטוח שיצליח לעצור את פעולת צה"ל בתוך ימים ספורים על-ידי כך שבתיאום עם תנועת "האחים המוסלמים" יעורר הפגנות ענק מול שגרירויות מצרים במדינות ערב ובמקומות אחרים בעולם, אולם ללא הצלחה. גם המשטרים הערבים המתונים יודעים היטב כי חמאס הוא המעוז הקדמי של אירן בשטחים הפלשתינים והיא שואפת להשיג הגמוניה אזורית חזקה תוך גימודה של מצרים שהייתה באופן מסורתי המנהיגה של העולם הערבי.
העולם הערבי המפוצל לשני מחנות - האחד בראשותן של אירן וסוריה, והשני - המתון יותר, בראשותה של מצרים, סער וגעש במהלך מבצע "עופרת יצוקה" אך לא הצליח להתאחד נגד ישראל. המחלוקות הפנימיות בתוכו רק החריפו עוד יותר והביאו לכינוס של כמה ועידות פסגה בתוך שלושה שבועות. ועידת הפסגה שהתקיימה בדוחא שבקטר קיבלה החלטה להשעות את יוזמת השלום הערבית, אך ועידת הפסגה של המדינות המתונות, שהתכנסה כמה ימים אחריה בכווית, התעלמה מהחלטה זאת ונמנעה מקבלת החלטות קיצוניות נגד ישראל כולל מהצעתו של הנשיא הסורי בשאר אסד להכריז על ישראל כיישות טרוריסטית.
כלומר, הפירוד הפנים פלשתיני והפיצול הפנים ערבי סייעו לישראל להמשיך במבצע "עופרת יצוקה" חבל רק שישראל לא ניצלה כראוי את הזמן הנוסף שניתן לה.
מצרים, למרבית הפלא, הצליחה לשמור על מנהיגותה האזורית תודות למבצע "עופרת יצוקה" שנחשב בעולם הערבי כמבצע שבלם, ולו במעט, את התפשטותה של אירן לאזור. מצרים הצליחה לשמור על תפקידה ההיסטורי כנותנת החסות הראשית לבעיה הפלשתינית, היא שיזמה את הפסקת האש בין ישראל לחמאס והיא שהניחה על השולחן יוזמה שהתקבלה על-ידי שני הצדדים ומדינות העולם כבסיס איתן להסדרת נושא המעברים והפסקת אש ארוכת טווח. אירן שנשיאה אחמדינג'אד ישב בראש השולחן בוועידת הפסגה בדוחא נכשלה בסיבוב הזה מלתפוס חסות כלשהי על הבעיה הפלשתינית.
מדינות ערב מבינות שחולשתן משרתת את ישראל. תימן הגישה לפני כמה ימים יוזמה חדשה שתכליתה פיוס בין הפתח לחמאס. על-פי ההצעה הזו, מצרים, סוריה וטורקיה יפרשו את חסותן על חידוש הדיאלוג בין שתי התנועות האלה. על-פי ההצעה תוקם ממשלת אחדות לאומית שתקיים בתוך חצי שנה בחירות בו-זמניות לנשיאות ולפרלמנט. המטרה של היוזמה היא יצירת אחדות בעם הפלשתיני והסרת המצור מעל רצועת עזה. ספק אם הצדדים הנוגעים בדבר יקבלו את היוזמה התימנית. בארגון הפתח הרוחות סוערות שכן ארגון החמאס ניצל את המלחמה כדי להוציא להורג בעזה כמה עשרות פעילים של הפתח בתואנה כי שיתפו פעולה עם ישראל והעבירו לה מידע מודיעיני על תנועות החמאס. כ-1,500 פעילים אחרים של הפתח ברצועה נתונים במעצר בית. החמאס מוציא את התסכול שלו במלחמה מול חיילי צה"ל על פעילי הפתח והוא מחפש "שעיר לעזאזל" שיחפה על כישלונותיו הצבאיים.
אין ספק שאנו כבר בפתחו של הסיבוב השני במערכה הצבאית מול החמאס. הפסקת האש אומנם נשמרת בינתיים אך מנהרות הברחת הנשק כבר חזרו לפעולה, החמאס מסרב לשחרר את החייל החטוף גלעד שליט, עדיין לא סוכם כיצד יופעלו המעברים ולא סוכם גם נושא הפסקת האש ארוכת הטווח. כל הסימנים מעידים שבמקרה הטוב החמאס יסכים לכך שהפסקת האש תהיה לתקופה של שנה. כלומר, הספירה לאחור לקראת המלחמה החדשה כבר התחילה.
לכן, האינטרס של ישראל הוא שהפיצול בתוך החברה הפלשתינית יימשך וכן גם הפילוג הפנימי בתוך העולם הערבי. למרבה הצער, אנו צועדים לקראת סיבוב נוסף של מלחמה מול החמאס ועדיף לנו להתמודד מול אויב מפוצל ומפולג ולא מול אויב מאוחד. לכן המדיניות של ישראל צריכה להיות מספיק מתוחכמת לשמור על הפיצול והפילוג במחנה הפלשתיני ובעולם הערבי, ולא לעשות שום צעד שיסייע לערבים או לפלשתינים להתפייס ביניהם ולהתאחד נגד ישראל. כבר נאמר במקורותינו "בתחבולות תעשה לך מלחמה".
