כשסנ"צ אפרים ארליך ("קרמשניט") הקצין המהולל והמצטיין, עתיר ההצלחות וההישגים, עתר לבג"צ בעניין העברתו לתפקיד סממ"ר בחברון והקפאת קידומו, משיקולים וממניעים זרים ופסולים, בא שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, ותהה בפסק הדין, הכיצד זה, שוחה הקצין המצטיין, נגד הזרם, בעודו לובש מדים ו"מחצרץ" ב"חצוצרות" לשיטתו.
אגב כך, אעיר, בכל הכבוד, כי רק דג מת שוחה עם הזרם וכי יש לעודד חושפי שחיתויות, המשרתים במערכת ולתמוך בהם. בתגובתה של המשטרה לבג"צ, "האשימה" אותו המשטרה, ככזה "המומחה אך ורק ב...פשיעת הרחוב". היתרון של הקצין - הפך לחיסרון בעיניה. לצנינים בעיניה. זו הבושה. אפשר לחשוב, שפשיעה אחרת, כזו המוכרת לצמרת המשטרה, חשובה הרבה יותר. אפשר לחשוב שהפשיעה האחרת, צצה לה, שלא מפשיעת הרחוב?
נתמה: פרשות הרצח מדי יום, חבר כנופיה את יריבו, אינה מנויה כ"פשיעת רחוב"? מהיכן צמחה? מהיכן נולדה? מה מקורה? אגב, שכחו בכירי המשטרה לציין, מזדון, כי "קרמשניט", במגוון תפקידיו, נטל חלק ברמה המקצועית / המודיעינית / החקירתית בפרשיות הפשיעה הכבדה ביותר - מהלך 25 שנות שירותו ובפענוחן. הזיכרון הסלקטיבי של בכירי המשטרה בדיווח לבג"צ - פרי יד מכוונת היה.
רק אזכיר למי אשר שכח: ניצב יוחנן דנינו, היום מפקד המחוז הדרומי, זה שמילא תפקיד ראש אח"ם, עד לאחרונה, הרי לא מילא מעולם, לא תפקיד של מפקד תחנה ולא תפקיד של מפקד מרחב. משכך, אין לו מושג פשיעת רחוב מהי, ומה מקור הפשיעה.
מערכת מסואבת! ברבות הימים, ולא ימים רבים חלפו, משתחרר, לפני כחודשיים בלבד, משירותו באותה משטרה ממש, נצ"מ ישראל אברבאנל, קצין משטרה בכיר ומצטיין, ששירת במגוון רב של תפקידים - האחרון שבהם - בתפקיד בכיר ביותר באגף המודיעין. הקצין הבכיר אברבנאל, תוקף ומבקר בריש גלי, ללא חשש, ללא מורא, ללא פחד, את מהלכי המפכ"ל רנ"צ דודי כהן, בתפקידו כמפקד מחוז מרכז, את ניצב דנינו, ראש אח"ם, ונצ"מ רוני ריטמן (אז בתפקיד מפקד ימ"ר מרכז) בטענה לרשלנות ולאחריות לרצח שני סוכני משטרה בשנת 2006. רצח זה, לטענתו, היה יכול, לכאורה, להימנע אלמלא עצמו עין והקטינו ראש.
או אז, באה המשטרה ותוקפת את הקצין הבכיר על שהעז לפתוח את הפה. תגובתה של המשטרה איננה אלא השמצה כלפי הקצין הבכיר, המטיחה כלפיו כי מתוסכל הוא אודות "אי קידומו". מזל הוא לנו שבכירי המשטרה אינם ממליצים לאשפזו ב...אברבאנל - כשמו. אין גבול לחוצפה, אין גבול לטומאה, לרפש, לנקם. קיטונות של רותחין שופכת המשטרה על קצין בכיר זה, על שהעז ואזר עוז לפשוט מדים ולצעוק את האמת שלו - החייבת בבדיקה קפדנית.
במצב דברים זה, של בלבול וטירוף מערכות, נשאל ונקשה: מתי, לכל הרוחות, אמור קצין משטרה, זוטר כבכיר, "לפתוח פה" ולהעז ולחשוף שחיתות בעודו משרת במשטרה? או שמא רק מייד כשהוא משתחרר מהשירות? מתי? לעזאזל. מתי בדיוק "מותר" לקצין משטרה לבקר את המערכת? לחשוף את השחיתות בה? את מחדליה?
ממה נפשך? זה המבקר מתוך השירות, פנימה, "מחצרץ בחצוצרות". זה, האחר, המבקר את המערכת וחושף את השחיתות בה, מייד שפשט מדיו, עושים ממנו "כלומניק" שלא היה ראוי להתקדם בה. עושים ממנו "מתוסכל". מגדירים האשמותיו כ"חסרות שחר".
הא לכם מערכת מסואבת, חובבנית, כמו גם בלתי בוגרת, שאיננה יודעת לשמוע ביקורת, המנסה לטייח תדיר כל פרשה (נזכיר: פרשת פריניאן... ודוח ועדת זיילר], ולחפות על מחדלים ורשלנות.
הא לכם, כראיה, הוכחה להיות המערכת - חולה, נגועה, לא בשלה, לא בוגרת דיה, העושה כל שלאל ידה, לרבות תוך שימוש באמצעים פסולים ונפסדים, על-מנת לסתום את פיות המשרתים בה. את הכביסה המלוכלכת המשטרה מעדיפה לכבס במרתפיה החשוכים.
בבחינת אומרת להם המערכת: "הלנו אתה אם לצרנו". מערכת חולה זו, תרדוף רדיפה של ממש - כל קצין / שוטר (זוטר כבכיר) אם, חלילה, העז או יעז למתוח עליה ביקורת. או אז היא תתנכל לו התנכלות פוגענית ודורסנית - בו ובמשפחתו. בו ובדרגתו. בו ובקידומו.
לא זו אף זו: בימים אלו ממש, נלחם על "חייו" המצטיין בניצבי המשטרה, ניצב אורי בר לב, קצין מעולה, מצטיין, עתיר הישגים, שהשר דיכטר והמפכ"ל כהן חפצים כל כך - בלכתו. קצין משטרה בכיר זה, שהישגיו, מקצועיותו ומנהיגותו מהלכים אימה על שני אלו, מגלה וחושף את ערוותה של המערכת, על ההתנכלות בו, הניסיון הנפסד והנלוז לעצור קידומו, וגם בו מתנכלים השר והמפכ"ל התנכלות ממשית.
חשבונית לדיכטר עשו נא חשבון נפש, בימים אלו ממש, כפסע מיום הבחירות, על-מנת להחליט, האם ראוי הוא השר לביטחון פנים, דיכטר, לאמון הציבור בקלפי. האם מילא הוא את תפקידו נאמנה? האם השכיל להתמודד עם הפשיעה הגוברת? עם הביקורת? עם החשיפות? האם נהג כשורה בניצב בר לב? האם הוביל את המדינה לביטחון הפנים המיוחל? האם התמודד עם הקטל בדרכים? עם פשיעת הרחוב? עם ארגוני הפשע? עם נגע הסמים?
מה תזכור ההיסטוריה על-ידי דיכטר בלשכת השר לביטחון פנים - יוק!
סליחה - היא בעצם הרי תזכור את מעלליו בפרשת ניצב אורי בר לב, בפרשת "קרמשניט" וכן בחוסר האונים שבהתנהלות העניינית - לכיוון המטרה האמיתית ששכח לאורך כהונתו שהיא קיימת... ושהיא בעצם, העיקר...
