פעם, לא ממש מזמן, הייתה בישראל איזושהי התחלה של משהו... משהו שעורר בנו תשוקה אדירה לתרבות ולהוויה ישראלית ולא Made in china או בתרגום חופשי - יוצר בישראל של ארצות הברית.
לא ידענו אז שהמשהו הזה הולך לאיבוד ומתנפץ לו אל מול קיר הברזל המערבי – היום יש תרבות כאילו ישראלית.
כן, כן, פעם עוד היה פה משהו תמים, משהו שבא ממקום אמיתי וטוב. ניסינו ליצור תרבות ישראלית אותנטית שברבות השנים הפכה לבליל של בעיקר תרבות אמריקנית עם תרבות ערבית – מישהו הזכיר חומוס?
השפעות תרבותיות הן דבר הגיוני, אך ישראל מעוקרת מכל תרבות הראויה לשאת בשם תרבות ישראלית.
מהו אוכל ישראלי? מהו לבוש ישראלי? – החלפנו את כובע הטמבל בכובע עם 50 כוכבים לתפארת מדינת ישראל!
החלוציות והאידיאולוגיה אשר דרו זו לצד זו, כך אומרים לפחות, פינו מקומן אחר כבוד לאידיאולוגיה הירוקה – לא זו שאינה מזהמת אלא השנייה שמזהמת את הנפש – זו שגדולי האומה האמריקנית מחייכים כשהיא מתנוססת מעבר לגבולות ארה"ב – קפיטליזם.
לא שיש לי הסתייגות מהתרבות האמריקנית שהיא היא תרבות הכסף, אך יש לי בעיה שהיא עומדת בדרכה של התרבות הישראלית ואינה נותנת לה דרור למרחבים של אבולוציה.
זהו, די, לא מסוגל יותר לקרוא כתבות על טייקונים ועל הילד שישן בחדר אחד עם 10 אחים ועשה מיליונים ועל המינוף של זה ועל האקזיט של ההוא – די!
מוכרים לנו אשליות להמונים – מעל 20% מהישראלים חיים מתחת לקו העוני אבל היי – תמיד בשישי בערב הם יוכלו לצפות בפלאזמה שאין להם בווילה המעוצבת בסגנון ויקטוריאני עם נגיעות מהמזרח, ואיזה נברשת שעלתה חצי מיליון דולר מאי שכוח-אל - באמת מדהים!
יש מסעדות צרפתיות, איטלקיות, סיניות ותאילנדיות, וכמובן ג'אנק פוד – אבל כמה מסעדות אתם מכירים שבגאון מתנוסס בהן שלט "כאן מסעדה ישראלית"? – זה לא במודה. ולגבי הרכבת התפריט זה כבר משהו אחר כי צריך אוכל ישראלי.
הניוון המוחי שאנו עוברים כעם מהופנט הוא הרסני לחוסן החברתי שלנו. אנו נותנים לקפיטליזם החזירי כמו ששר הביטחון ברק קרא לו ממרומי דירתו במגדלי אקירוב, להשתלט על כיוון הרוח - אם אני מצליח על חשבון משה אז סבבה העיקר שבבנק רגועים.
פעם עזרנו איש לרעהו, פעם הושטת יד הייתה טריוויאלית, פעם חיבקנו והאמנו שכן, כן אפשר ליצוק שמן למשפט "כל ישראל ערבים זה לזה" – היום הערבות היחידה היא בבנק.
פעם עבדו בבניין ובמטע, והיום? - היום עובדים באחד העם אופס סליחה... בבורסה.