הקלות שבה השמאל בראשות הגברת לבני ויתר על היכולת להקים ממשלה, והסכים להקדמת הבחירות, למרות הסקרים שהראו נטייה ברורה של המצביעים לימין, נראית לכאורה תמוהה. אך היא לא יכלה להפתיע כל מי שמכיר את הדרכים הרבות לגניבת בחירות שקיימות בישראל. אין צורך לפחד מבחירות אם אפשר לגנוב אותן, במיוחד מעמדת השלטון.
הדרכים הן רבות ומגוונות. לפני המהפך של 77, השיטה השגרתית של מפא"י הייתה הפסקת הגזרות הכלכליות בשנת הבחירות, וחלוקת הטבות והקלות. קראו לזה כלכלת בחירות. אפילו הליכוד התפתה להשתמש בשיטה הזו בימי ארידור בבחירות 1981. השימוש בשיטה זו איבד את יעילותו, ועם השנים נוצרו שיטות חדשות.
שיטה ותיקה אחרת היא מצג שווא של עמדות המפלגה כדי שיתאימו לרצון הבוחר במקום לעמדות האמיתיות של המפלגה המתמודדת. אפילו הוותיקים יתקשו לזכור שבבחירות 92' הייתה זו דווקא מפלגת העבודה שהפחידה את הבוחרים שהצבעה לליכוד תביא את עזה לתוך תל אביב. אף מילה על מדינה לערפאת. כך גם בבחירות הנוכחיות, ציפי לפתע מתלהמת ודורשת להכות את החמאס בכוח, ואהוד מתהדר בכוח ההרתעה. אף מילה על המשא-ומתן עם אבו מאזן.
תרגיל העוקץ עוד דרך מתוחכמת, אם כי לא תמיד ניתנת לתכנון מראש, היא שימוש במפלגת עוקץ. בבחירות האחרונות הייתה זו מפלגת הגמלאים. אלא שזה היה מקרה קל של גניבת קולות משום שלגמלאים מלכתחילה לא הייתה עמדה פוליטית בשום נושא, ולפחות לפי הסקרים שקדמו לבחירות, המפלגה שבשלטון לא הייתה זקוקה לתרגיל הזה. המקרה הקלאסי של שימוש במפלגת עוקץ לגניבת שלטון היה ב-92'. אז מפלגת העוקץ הייתה בלי ידיעתה מפלגת צומת. המצב הפוליטי עד לבחירות 1992 התאפיין בתיקו משתק בין הימין לשמאל. כדי להגיע להכרעה היה צורך, בנוסף לשימוש במצג שווא, גם בתרגיל עוקץ. את העוקץ סיפקה מפלגת צומת. מפלגת צומת הייתה ה"הפתעה" של בחירות 92'. אפילו אנשי שמאל דיברו נכבדה ביושרו והגינותו של רפאל איתן מנהיג צומת, ועודדו את עמיתיהם מהימין לתמוך בו.
העוקץ של צומת פעל בדרך כפולה. בדרך העיקרית, הקולות שהועברו לצומת הגיעו מהחלשת הליכוד, ומהמפלגות שמימין לו שעקב הירידה בכוחן לא עברו את אחוז החסימה וכל הקולות שניתנו להן בוזבזו. כך הפך רוב דחוק לטובת מפלגות הימין בקלפיות לרוב חוסם של מנדטים לשמאל בכנסת.
הדרך הנוספת שבה נוצל העוקץ של צומת היה על-ידי קניית חברי כנסת חסרי עמוד שדרה, וכאלה יש תמיד במפלגות של איש אחד. בעיתוי המתאים לצורך אשרור הסכמי אוסלו פותו חברי צומת אלכס (מיצובישי) גולדפרב וגונן (סמים) שגב לעבור למחנה השמאל.
"הדבש" שבעוקץ בבחירות 2009 מנסה השמאל להפעיל את אותו תרגיל עוקץ, והפעם עם מפלגת ליברמן בתפקיד צומת. כיצד אני יודע כי ההתחזקות של ליברמן מהווה בעצם תרגיל עוקץ לטובת השמאל? בשבועות האחרונים מתרבים קולות העיתונאים המזהירים כי ליברמן הוא סכנה לדמוקרטיה. לכאורה היו העיתונאים המודאגים מהתחזקותה של ה"סכנה לדמוקרטיה" צריכים לצמצם את הבמה שהם נותנים לפרובוקציות שלו, להמעיט את העיסוק בו למינימום ההכרחי, ולמקם עיסוק זה בשוליים, כפי שראוי למי שאינו הנושא המרכזי של הבחירות. אלא שהם עושים בדיוק את ההיפך ומתוך ידיעה ברורה שלמרות (ואולי בעצם בגלל) שההופעות הללו בתקשורת מלוות בפרשנות שלילית, הן מחזקות את ליברמן. התקשורת אפילו מצטטת בהתלהבות את התחזיות של יועץ הבחירות של ליברמן, ושוכחת להזכיר שזה אותו יועץ שצפה שמופז ינצח בפריימריז בקדימה. באופן לא מפתיע, אך לא מקרי, זנחו עיתונאי השמאל את הסדין האדום החביב עליהם - פייגלין, הנמצא כידוע בליכוד, ועברו להתמקד בליברמן. אנשי התקשורת השמאלנים יודעים בפירוש כי התחזקות ליברמן באה בעיקר על חשבון החלשתו של הליכוד, והורדת מפלגות הנמצאות מימין לו מתחת לאחוז החסימה. זו בדיוק מטרתם.
ליברמן עצמו כבר העיד בעצמו על מטרותיו: כאשר בתום הבחירות הקודמות הנושא שהעסיק אותו לא היה קידום האידיאולוגיה המוצהרת שלו, אלא קידום שאיפתו להגיע לשלטון; כאשר הצטרף בניגוד לכל הגיון לממשלת אולמרט דווקא לאחר הפיאסקו של מלחמת לבנון השנייה, בלי שום תמורה מלבד כסא לעצמו; וכאשר קיים מפגשים מתוקשרים עם ביילין. הכיוון ברור - ליברמן פועל למען דבר אחד בלבד - הקריירה הפוליטית של ליברמן. גם מבחינה אידיאולוגית אין לו שום בעיה לחבור לשמאל. הוא תומך בחלוקת ירושלים. הוא תומך בוויתורים לאבו מאזן, ואף מוכן לתרום לו שטחים מעבר לקו הירוק. מי שעוקב אחר הקריירה של ליברמן שנמשכת כבר כ-15 שנה, לא יוכל להצביע על אף הישג אחד שלו בנושא לאומי. לאחר הקדנציה האחרונה שבה נוכחות 11 חברי מפלגתו בכנסת לא הועילה לימין כהוא זה, הוא נובח מעט על חברי הכנסת הערבים לקראת הבחירות, ומציע הצעות פופוליסטיות שהוא בעצמו יודע שאין להן כל סיכוי להתקבל. כך בזול הוא יוצר לעצמו דימוי של ימני קשוח. זו כזכור שיטת מצג השווא.
תרופה לעקיצה למען הסר ספק, ליברמן בפירוש לא מכריז על תמיכתו בנתניהו לראשות הממשלה. לאחר הבחירות, אם החלק הראשון של תרגיל העוקץ יצליח, והליכוד לא יקבל מנדט חד-משמעי ובלעדי להיות מרכיב הממשלה הבאה, יוכל ליברמן להעמיד את עצמו למכרז. הוא ימליץ לנשיא על מי שייתן לו תפקיד יותר בכיר. קדימה, עבודה, ליכוד, מבחינתו זה היינו הך. אם עקב החקירות המתנהלות נגדו ייבצר ממנו לשבת בממשלה, הוא יעדיף ללכת לאופוזיציה. לעזאזל הממשלה, לעזאזל כל מאות אלפי הקולות שהאמינו בו ובחרו בו כדי שיחזק את הימין. כמובן שישיבתו באופוזיציה תחליש את הימין, אבל מה אכפת לו, הרי אם הוא לא שר, אז מצידו שהמדינה תתרסק. במקרה כזה יוכלו מפלגות השמאל לקנות את הח"כים האלמונים של מפלגתו.
כולנו חווינו את התוצאות של העוקץ של צומת לאחר בחירות 92'. ראינו מה יצא ממפלגת הגמלאים לאחר הבחירות האחרונות. כעת נותר לי לקוות שלא נצטרך לשאת בתוצאות של העוקץ של ליברמן.
