מי שצפה בעימות הווירטואלי על "המסך הקטן" בין שלושת המועמדים לראשות הממשלה - נתניהו, לבני וברק - נותר די משועמם מרמת השאלות, ולמעשה מרמת הדיון הפוליטי בשעה גורלית זו לעם ישראל. האם התקשורת מנסה להרדים אותנו ולעמעם את הבחירות, כדי שהבוחר לא יבחין בהבדלים המהותיים בין המועמדים?
כאלו היו הרהורים שעברו במוחי בעת שצפיתי באותו עימות כביכול, עד שפתאום התעוררתי. זה קרה כאשר אהוד ברק הכריז בביטחון מלא (אני מתנצל על שאינני זוכר את מילותיו בדיוק), שתשעים ותשעה מכל מאה ערבים בארץ הינם אזרחים נורמטיביים. באותו רגע הייתי בטוח שאפו יגדל ויתארך לעיני כל האומה, לפחות לאורך של חצי מטר! וגם נדהמתי שהמראיינת, דנה וייס, לא פצתה את פיה לנוכח השקר הגס הזה שכל מי שחי פה עד לו.
לכן, נשאלת השאלה: מדוע שיקר אהוד ברק לעם הזה והתעלם מן הסכנה הברורה הנשקפת לנו מן המגזר העויין והאירידנטי הזה החי בקרבנו? בניסיוני לחקות את "מוחו האנליטי" של אהוד ברק, יש לומר שישנן רק שתי אפשרויות: אחת, האם אהוד ברק הוא כסיל שאינו מבין את המציאות שלנו עם ערביי ישראל. והשנייה, האם הוא יודע בדיוק מהן הסכנות האורבות לנו מן הערבים, אך מכיוון שהוא עצמו בן ערובה בידם - מן גלעד שליט פוליטי - הוא החליט לשקר לעם.
למה אני מתכוון? הרי הסוד הכמוס ביותר בפוליטיקה הישראלית הינו שרבע מן הבוחרים של מפלגת העבודה הינם ערבים. ומכיוון שבהצבעה בפריימריז לתפקיד יו"ר המפלגה הכל נעשה במגזר הערבי דרך ראשי החמולות, שכוחם להביא קולות לקלפי הינו גדול מאוד, כל מועמד לראשות המפלגה יודע שאם המגזר הערבי (קרי, ראשי החמולות) לא יהיה איתו הוא לא יהיה יו"ר המפלגה.
החיות בשמן המדויק - אנטי-ציוניות ומדוע הגענו למצב הנורא הזה בארץ ישראל, שבו הערבים הם הם אלה שקובעים מי יעמוד בראשה של מפלגה שהיו לה כל כך הרבה זכויות בהקמת המדינה היהודית? התשובה העגומה היא שעם השנים מפלגת העבודה שכחה את שורשיה הציונים, ונשתלטה על-ידי שמאלניים פוסט-ציוניים - לא, צריך לקרוא לחיה בשמה המדויק - אנטי-ציוניים. הם דחפו את המפלגה לוותר לחלוטין על חלקי מולדת היסטוריים בעימות עם הפלשתינאצים. כך הגענו למצב שבו אהוד ברק, בהיותו ראש ממשלה לפני כעשור, הציע לערפאת 97% מיהודה ושומרון, ואפילו את הר הבית! הדבר הזה כה הרחיק את המפלגה מן הרוב היהודי שפשוט לא היה לה מה למכור לנו, היהודים, יותר. מה עושים? אם אין קונים יהודים לא משנים את הסחורה (כי לשנות את הסחורה יוכיח שאנו מאמצים גישה קפיטליסטית, רחמנא ליצלן) אלא משנים את פלח השוק שעבורו נציע את אותה סחורה. מי נותר? הע-ר-ב-י-ם!
וכך הגענו למצב שבו אהוד ברק הינו שבוי בידי המגזר הערבי, מפחד לומר לעמו את האמת, רועד לצאת למלחמה נגד הערבים - כי תמיד מזמזמת בראשו הדאגה - מה תהיה תגובתם של הערבים? האם הם יענישו אותו בפריימריז ובבחירות הבאים?
הרמטכ"ל שהתפכח בניגוד לברק שמשקר לעם, ואולי אפילו לעצמו, רמטכ"ל אחר עבר מהפך ממש בהבנתו את המצב הפנים-פוליטי שלנו עם ערביי ישראל, משה (בוגי) יעלון, שהיה גם הוא שמאלן מובהק, התפכח, נתן לעובדות לדבר אליו, ולבסוף הגיע למסקנה שאותה הוא הצהיר בכנס ירושלים ב-20.1.09: "עבור ערביי ישראל גם תל אביבים הם מתנחלים". ועוד, "לפני שנתיים הוציאו ערביי ישראל ארבעה מסמכים שבהם נכתב כי הם הילידים ואנו הקולוניאליסטים, הם אנשי המקום מאז ומעולם ולהם הזכות על הארץ ולנו כלום - אנחנו המתנחלים, ולפי המסמכים לא רק בבית אל, בעפרה ובחברון, אלא גם בתל אביב!" והוא הוסיף, "הכיבוש מבחינתם הוא לא משנת 67' אלא משנת 48'".
סוף סוף שמאלן שאכן נותן לעובדות לדבר אליו. ביבי סירב להתעמת עם אהוד ברק, והסיבות ברורות לכל מי שעוקב אחר מהלך רוח הסקרים. ברם, אני מציע לאהוד ברק לעמוד מול משה (בוגי) יעלון - כדי שהעם ייווכח מי דובר אמת - ואני אף מציע לאהוד ברק לחזור לשורשיה הציונים של מפלגת העבודה ולא להתחרות עם השמאל הקיצוני על תמיכתם של שונאי ישראל.
