פירות החרוב הנפוצים מאוד בישראל, כמעט שאינם מוכרים בשימוש רפואי על-ידי מטפלים בישראל. עץ החרוב מתרכז כולו במהות האחת, הישירה והאמיתית עבורו והוא אינו מבזבז אנרגיה במשחקי שווא.
טעם הפירות הוא מאוד מרוכז ומוקצן, ונחשב לאחד המתוקים ביותר שבטבע, אך עם זאת, לפרי מראה סתמי לכאורה, שאינו מושך את העין ממבט ראשון. העץ אינו מבזבז אנרגיה יקרה ביצירת פרי אטרקטיבי, אך מנגד הוא מתרכז ביצירת גרעינים חזקים, המתוכננים לשרוד את מערכת העיכול של האדם למטרת הזרעה עתידית בשלב מאוחר יותר.
החרוב הוא בעל אנרגיה נדיבה ומעניקה, המתבטאת בעץ גדול ויפה, פירות מזינים, צל המסוכך ביום שמש חם - וכמו שהוא משרת אותך אתה משרת אותו, בעצם אכילת הפירות והעברת הזרעים הלאה.
אנרגיית החרוב היא מחיה ומחדשת ומאפשרת לרוב ריפוי ואיחוי פנימי של מערכות פנימיות בגוף (לרוב במערכת העיכול והנשימה). האנרגטיות המרוכזת שבפירות מתאימה גם למצבים של תשישות עצבית קיצונית, למצבים של פחד וייאוש ולשאר מערכות פנימיות תשושות וחלשות.
הטעם המתוק העשיר של החרוב מעניק אלמנט מרגיע ומאחה (בכל הרמות), הגורם לצמיחה וגדילה מחודשת. האופי הטיפולי הייחודי לחרוב מעניק מעין נחמה בשלב הראשון (הודות לטעם המתוק), הרגעה או הבטחה לאופק טוב יותר - ולאחר-מכן מאפשר את ההזנה, הגדילה והצמיחה מחדש.
ברפואת הצמחים, נהוג להשתמש בסירופ המרוכז של הפירות (בישול ממושך של פירות יבשים טחונים) אותו ניתן להוסיף לסירופים, תמציות צמחי מרפא, חליטות וכן למריחה מקומית ישירה, במקרים של אפטות ובקיעת שיניים אצל תינוקות.