תופעה מעניינת בבחירות הממשמשות ובאות - מפלגות משנות מצבי צבירה ומתזזות על הצירים של מדדי המותג הקבועים שלהן: הדבר בולט בשתי המפלגות - קדימה וישראל ביתנו.
בעוד שישראל ביתנו הלכה על המכנה המשותף המקובל ביותר: נאמנות למדינה, למרות שתוקפת גם בעוד נושאים פופולריים אחרים, הרי שקדימה שהיא מפלגת השלטון, במקום להתמרכז ולא ל"היכנס לפינות" - של מפלגות סקטוריאליות, הופכת למפלגה סקטוריאלית ואף מגדרית בעיני חלק מהציבור. בעוד ש"ישראל ביתנו" מעוניינת לקלוט תחת כנפיה גם את הקול של הישראלי הממוצע, בהבינה כי הדבר עדיף לה אלקטוראלית מאשר להישאר מפלגת "נישה" או מפלגה המייצגת רק את סקטור יוצאי חבר העמים, דבר הבא לביטוי בסקרים הרבים המחמיאים לה ומציבים אותה כמפלגה גדולה. הרי שקדימה בראשות לבני מעדיפה משום מה, לחזק את הצד המגדרי של המפלגה כמפלגה המייצגת נשים.
בנוסף לכך פנתה קדימה לכיוון אנטי-דתי בהתקפותיה על מפלגת שס, אשר רק תמול שלשום הייתה שותפה בקואליציה של קדימה בראשות אולמרט, גם גישה זו לא הועילה לקדימה, המצטיירת בעיני חלק מהציבור כ"שינוי" או כ"ד"ש" - מפלגות שהתאדו במערכת הפוליטית הישראלית.
מפלגת שלטון חייבת לפנות אל כל הציבורים ולהוות מעין מפלגת "סופרמרקט" ולא להצטייר כמפלגה סקטוריאלית - כך היא מאבדת חלק גדול ממצביעיה.
בעיה נוספת של קדימה היא היעדר הכריזמה של לבני אשר גורמת לה להיראות כמזגזגת, כאשר הקו הפוליטי-מדיני של המפלגה אינו ברור דיו.
יועציה של לבני שדוחפים אותה להיהפך למפלגה סקטוריאלית מגדרית ואנטי-דתית סוברים כי הם מגייסים בכך את 50% מהנשים אשר נוטות להצביע למפלגות מרכז. ברם, הם אינם לוקחים בחשבון כי בדיוק מאותה סיבה יעזבו רבים את "ספינת קדימה הטובעת" ויעברו למפלגות בעלות מסרים ברורים יותר.
אם קדימה חפצה חיים היא חייבת לחזור למרכז המפה הפוליטית ולצאת מהנישות אליהן נכנסה, קדימה חייבת להציג כוורת בנוסף ליו"ר המפלגה אשר אינה מצליחה להמריא בסקרים, שכן לבני איננה ניחנת בכריזמה האישית של נתניהו וגם לא בכריזמה הסמכותית של ליברמן, והיא חייבת כוורת של אישים דוגמת דליה איציק, בר-און, דיכטר - להישען עליה.
