איני "רץ" לכנסת, איני מועמד לתפקיד כל שהוא בשלטון, ואיני מקבל שכר מגורם כל שהוא בגין כתיבת מאמריי, לכן אני חף מכל שיקול פוליטי או אינטרסנטי, בכותבי מאמר זה (וגם מאמריי האחרים).
ארגוני הנשים יצאו בקריאה לכל ראשי המפלגות לסרב לקואליציה, אם חיים רמון יכהן בה כשר.
מאחר ששלב שריפת החזיות היה מזמן, אולי הגיעה העת לשרוף את תחתוני הגברים, ובכך לאיים על מה שנמצא מאחוריהם! אני מציע כי נשים באותם ארגונים תתחלנה בשריפת תחתוניהן, כי ממילא "ערוות" ארגוניהן התגלתה ברבים, ומשום מה הן גאות בכך.
ומן המשל אל הנמשל: אי-אפשר לאחוז בחבל בשתי הקצוות; או שיש חוק - וזה חל גם על נשים, או שהחוק חל רק על גברים ולגבי נשים יש לפרשו לקולא (או תוך העדפתן).
בחוק נקבע במפורש כי אם בית משפט לא קבע כי בעבירה מסויימת יש קלון, אזי הנאשם זכאי לחזור לפעילות ציבורית ללא סייג ותנאי.
לכן, על סמך מה דורשים ארגוני הנשים לשים "רסן" פוליטי על חיים רמון? ומהי העילה שהנשים טוענות לחרם נגד רמון?; כי האחרון לא ערער על פסק הדין ומכאן שהוא נכון וצודק כמו אור בצהרי יום; נניח כי רמון היה מערער וערכאת הערעור הייתה מותירה את פסק הדין על כנו; אז הנשים היו אומרות, כי גם בית המשפט המחוזי הרשיעו (קרי - לפנינו הרשעה כפולה, ולכן ברור שיש לפסול את רמון מחזרה לחיים הציבוריים).
אם ערכאת הערעור הייתה מזכה את רמון, הנשים היו נזעקות וצועקות: קנוניה של שופטים גברים (אין ספק שהן לא היו משלימות עם הזיכוי)!
האם נשכח מהנשים כי בית משפט השלום שדן בכתב האישום, היה מורכב משתי נשים וגבר אחד (3 שופטים); וכי לא נעלם מעיניו עניין הקלון, וברור כי נתן דעתו לאספקט זה, ולמרות הכל - קבע כי אין בעבירה בגינה רמון הורשע - משום קלון!
אני מתנגד חריף לדעותיו המדיניות של רמון ומצוי בצד השני של המתרס הפוליטי, אך לי (ולרבים) אין ספק כי לא היה מקום להעמיד לדין את רמון, ומכמה סיבות (שאת כולן כתבתי בזמנו - ברבים):
א. בנסיבות שתוארו גם על-ידי התביעה, לא הייתה לפנינו עבירה (קרי - החיבוק של הקצינה עם רמון קודם לנשיקה, ואחר-כך מתן מספר הטלפון שלה, מעידים כאלף עדים על יחסה וכוונותיה כלפיו).
ב. המתלוננת לא רצתה להגיש תלונתה, ורק בעקבות לחץ של דרגים גבוהים היא עשתה כך (שני קציני משטרה נסעו לקוסטה-ריקה, כדי לשכנעה להגיש תלונה פורמלית ולהתייצב לעדות בבית המשפט).
בשום מדינה נורמלית, לא היו שולחים שני קציני משטרה ל"סוף העולם", כדי לשכנע אישה צעירה שתתלונן בגין "נשיקה"!!!
ג. גם משפטנים ידועים כמו שולמית אלוני, ופרופ' אמנון רובינשטיין אמרו כי לא היה מקום להגיש כתב אישום נגד רמון (והם לא היו המשפטנים היחידים).
גם אם רמון היה מורשע בצדק, אזי רק במדינה נאורה וחסודה כמו ישראל, מעלים מן האוב עניין כה מטופש וזניח, כמו "הרשעת שר בגין נשיקה", ודורשים מראשי המפלגות הגדולות התחייבות שלא לכלול שר זה, בקואליציה עתידית.
לא שמעתי מארגוני הנשים אף זעקת מרד, כאשר אוצר המדינה סירב להכיר בהוצאות בגין מטפלת לעוללים, למרות שבית המשפט המחוזי פסק במפורש, כי יש לנכות הוצאות שכאלו. קרי - בית המשפט קובע במפורש כי יש לנכות הוצאות אלו מהכנסת אישה, אך השלטון מסרב לקיים פסק הדין, בנימוק כי יגיש ערעור על כך, ועד להכרעה בערעור, לא ישלם!
הרי - על-פי החוק, לא מעכבים ביצוע של פסק דין, אלא אם בית משפט הורה על עיכוב; למיטב ידיעתי, המדינה לא הגישה בקשת עיכוב, אך בפועל - היא מעכבת!
אף ארגון של נשים, לא יצא לרחוב, כדי למחות על כך שנשים העובדות בחנויות לממכר ביגוד, נעליים ודברי פארמה, נדרשות לעמוד על רגליהן, במשך כל שעות משמרת, ורק ההסתדרות הכללית יצאה למאבק משפטי בגין כך - וזכתה (אולם, גם כעת מעבידים נמנעים מלקיים את פסק הדין כלשונו)!
לא ראיתי אף ארגון פמיניסטי, שהפגין מול משרד ראש הממשלה, בגין אוזלת יד של השלטון, בעקבות הפגזת הדרום במשך 8 שנים, כאשר נפגעי החרדה העיקריים היו: ילדים ונשים!
לא זכור לי, כי אי-פעם, פוליטיקאית או אשת ציבור בכירה, יצאה ברבים כנגד אי השוויון המחריד בין משכורת של קצינה בצבא קבע ובין משכורת של מורה בבית ספר!; ומדוע קצינות ו/או נגדיות בצבא קבע יוצאות לגמלאות, כבר בגיל 40 ומקבלות גמלת ענק, למרות שאין כל סיבה, שאם היא רופאה או אחות או קצינת ניהול, לא תמשיך בעבודתה לאחר גיל 40. מדוע מורה במשרד החינוך אמורה לפרוש בגיל 65 (לאחר שנים של עבודה מפרכת), אך אישה בצבא קבע בגין 40, ובכיסה גמלה פי שתיים או יותר מזו של המורה?
"מילא" שארגונים פמיניסטים יוצאים בשאגות קרב נגד רמון, אך מדוע הפוליטיקאים (גברים וגם נשים) מגלגלים עיניים לשמים, ואומרים כי אכן רמון לא ראוי, אך את הדרישה יש להפנות לציפי לבני, כי היא יו"ר מפלגת קדימה, ועליה החובה לפסול את רמון.
אם רמון כה פסול, מדוע מפלגת העבודה לא פרשה מממשלת אולמרט, כאשר רמון חזר לממשלה כסגן ראש הממשלה, ולאחר הרשעתו?
האם שלי יחימוביץ', "שכחה" כי במפלגתה שלה, יש שרים אשר נחקרו במשטרה, אך הודיעו כי הם שומרים על זכות השתיקה! אהוד ברק ויצחק הרצוג, כאשר נחקרו בפרשת כספי עמותות, שזרמו ארצה (מיליוני דולרים), בעת מערכת הבחירות בשנת 1999!
מאידך, אני זוכר היטב, כיצד ראשי מפלגת העבודה, זעקו מכל בימה, כנגד אריה דרעי, כאשר הלה נמנע בתחילת חקירתו, למסור גירסתו ("לשר אסור לשתוק"; "אם שר שותק חייב מייד להתפטר"; "סירוב למסור גירסה מעיד על החשד" וכד').
גם הליכוד מתחסד בעניין רמון (ראה תגובת נתניהו); ואילו "הימין" קופץ על העגלה, כדי לנגח שנוא נפשו הפוליטי.
זו טיפשות בהתגלמותה; מי ששותק או נוגח ביריב פוליטי - למרות שברור לכל, כי הלה לא היה אמור לעמוד לדין - ופועל כך רק עקב יריבות פוליטית, יורה לעצמו ברגל וגם ברגלי הצדק הטבעי.
אתמול עשו זאת לרמון, מחר יעמידו לדין את נתניהו: כי לא פתח דלת רכבו בפני אישה שהצטרפה לנסיעה; ואת אהוד ברק בכך שבישיבת ממשלה הציץ למחשוף של מגישת התה ומבטו היה מיני ופרובוקטיבי.
לא פלא כי אביגדור ליברמן צובר קולות על חשבון הליכוד וקדימה; הוא אינו מגיב על שטויות שכאלה ולא מתחסד בפני המצביעות; אך נתניהו וברק כה נואשים מהירידה בסקרים, לכן מוכנים לרדת נמוך - רק כדי לזכות באהדה של יותר נשים, ולא עקב היותן נשים, אלא היותן מצביעות בבחירות לכנסת.
ראוי להגיד מילה טובה על ציפי לבני; למרות היותה אישה, ולמרות רצונה העז לזכות בכל קולות הנשים (שאז ברור כי תהא ראש הממשלה), היא סירבה להענות לדרישת ארגוני הנשים! לבני יכלה לזרוק את חיים רמון "לכלבים", שכן לכאורה הוא נטל על צווארה, אך בחרה להיות הגונה וקורקטית.
אם נשים שכאלה, תצבענה עבור הליכוד או העבודה, רק על-סמך יחסן של אלו אל חיים רמון, אזי ראוי לשלול מהן את זכות ההצבעה, ולהחזיר את המצב לתחילת המאה ה-20, שבו לנשים לא הייתה זכות הצבעה לבית המחוקקים במדינתן (רק חבל שכל הנשים תפגענה, רק עקב היותן נשים).
