X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
עיתונות לא מפרגנת, לא מאוזנת, מעצבנת, לפעמים מגמתית, מאתגרת, לוקה בחד-צדדיות. במיוחד בתקופת הבחירות. דיונים, כתבות, פאנלים - לרוב מאוישים ע"י אנשי שמאל - חוכמולוגים, יהירים ומנופחי דעת להזכירכם: פרשת "ווטרגייט" שהפילה את ניקסון, נשיא ארה"ב, הייתה ממקור אנונימי וכך גם פרשת מסמכי "הפנטגון"
▪  ▪  ▪
[צילום אילוסטרציה: פלאש 90]

בעבר הפחידו את הציבור עם בגין ז"ל, מאוחר יותר עם ביבי נתניהו, עכשיו הטרנד הוא ליברמן וערבים - המציאות תהיה שונה לגמרי.
כשמגיע מועד הבחירות, העיתונות פורחת, הסקרים גואים גם אם הקמפיינים משעממים, רדודים, לא יצירתיים, חלקם מעוררי דחייה וגועל נפש - ופגיעה באינטליגנציה.
הפריחה של התקשורת, באה לידי ביטוי בעשרות תוכניות הקשורות לבחירות, ברדיו, בטלוויזיה, באינטרנט, בעיתונות הכתובה והשיא שלהן - בתוכניות של מומחים, פאנלים ויודעי דבר למיניהם. המרגיז בתוכניות אלו שיושבים אנשים מהתקשורת ומעבירים ביקורת נוקבת על הפוליטיקאים, מתוך עמדות אישיות, הערכות נגועות בתפיסות עולם פוליטיות שנוטות ברובן לשמאל, במסווה של מומחים לרגע - ובחשיבות עצמית מנופחת יהירה וחוכמולוגית.
אם בא אדם ואומר, זאת דעתי וזאת הערכתי ניחא, זה בסדר, זה מקובל. אבל אם בא פאנל של עיתונאים, שדעותיהם, ידועות מראש, או ניתן בקלות לשייך אותם למחנה מסוים, ובארשת כבדה של חשיבות מנתחים את היריבים - זה מגוחך ולא רציני.
ניקח לדוגמא תוכניות טלוויזיה מובילות, כמו: ארץ נהדרת, פוליטיקה, משעל חם, מועצת החכמים. ברור על פניו שהפאנלים לא מאוזנים, לא מתחלפים, והם מנסים לתת, כאילו מבט כולל מייצג, אך ללא הועיל וללא הצלחה.
ניקח לדוגמא את התוכנית האחרונה של משעל חם. באולפן היו נוכחים העיתונאים גדי סוקניק, דנה וייס, עמנואל רוזן, אלון גל (אישיות שנבנתה על-ידי התקשורת ותרומתו לניתוח מהלכים פוליטיים וחלוקת ציונים - מוטלת בספק), וביניהם ילדה נחמדה ממועצת יש"ע, שהייתה צריכה להיות האיזון הימני. מה עוד, שבמהלך הדיון החד-צדדי, לא נתנו לה להתבטא כיאות ואם לא הייתה מתפרצת וצועקת, גם לא הייתה באה לידי ביטוי.
והשאלה - מי הסמיך את היושבים בפאנל, בחשיבות עצמית תהומית ובשפת גוף, האומרת אנחנו יודעים הכל, להעביר ביקורת שטחית, קלישאית על המתמודדים בתוספת תעודות גמר. מצחיק, לא רציני, לא מאוזן, לא מקצועי. בבחינת - מי שמכם?
ואז, כשהתברר שהכל מנומנם ורדום ואין מה לחדש בקמפיינים - בא העיתונאי ארי שביט, ובמאמר מעניין בעיתון הארץ, זרק להפתעת כולם מעין פצצת רייטינג פוליטית, שציפי לבני יו"ר קדימה, לא מתאימה לראשות ממשלה ואין לה הבסיס והכישורים לכך.
ויתרה מכך - שביט כותב ששוחח, ראיין 12 אישים שמכירים היטב את לבני, ושהם לא קשורים פוליטית למתנגדיה, והם יודעים עליה פרטים על פעילותה והתנהלותה הפוליטית, הפוסלים אותה מלהיות ראש ממשלה. הכתבה עשתה את שלה, עוררה מיד רעש וזעם בין העיתונאים, שהתנפלו עליו בשצף קצף בכינויים קיצונים וניסו בכל כוחם לנטרל את מאמרו ועמדתו האמיצה. החמור בהתקפת הפתע על שביט שהפכו אותו לנאשם בכל הפרשה, במקום לבדוק או להתייחס עניינית למה שהוא מבליט ומציין, ואולי הוא צודק?
עיקר התלונות נגד שביט - שהוא לא מגלה את שמות האנשים שדיבר איתם, תחת המטרייה של שמירה על מקורות או הבטחה לאנשים המרואיינים, לא לציין את שמם.
והשאלה היא: מה עושים כל השנים כל העיתונאים, שמפרסמים ידיעות, הדלפות, הערכות תחת המסווה של מקורות יודעי דבר, מקור בכיר, גרון עמוק - למה לא תוקפים ומבקרים אותם. העובדה שזה מפורסם לפני הבחירות ממש - הוא קריטי כי אחרי הבחירות, אין למאמר זה כל ערך פוליטי חברתי. לא שמעתי כמעט אף אחד, שבמקום לתקוף את שביט, יתייחס לגוף הטענות או ינסה לבדוק אותן, לאשש או להפריך אותן, אדרבא.
יש לציין את רביב דרוקר - ביושבו בצוות עם מוטי קירשנבאום שתקף קשות את שביט, הביע דעה נוגדת ואמר בגלוי, שגם בידיו יש מידע התואם את עיקרי הטענות של שביט, אך הוא נמנע מלפרסמו מטעמים משלו. וכך היה גם בתוכנית האחרונה של מועצת החכמים, שלמעשה אישרה את הנאמר במאמרו של שביט. וכאן כדי לאזכר את פרשת "גרון עמוק" שהפילה את הנשיא ניקסון ופרסום "מסמכי הפנטגון" על מלחמת וייטנאם שבאו ממקורות אנונימיים.
ואם מדובר בציפי לבני - שמובילה בעצמה את קמפיין קדימה בצורה מעוררת שאלות, ללא עזרה מכל נציגיה בתנועה, יש להדגיש, חזור והדגש, את כשליה בכל תחומי הממשל של אולמרט, ואת היותה במפלגה שהיו בה אולמרט (15 חקירות משטרה), הירשזון, צחי הנגבי, רוחמה אברהם ואפללו, וחיים רמון - ולא שמענו ממנה או עליה אף מילה בנושא זה.
הגב' ציפי לבני - הייתה בצומת ההחלטות של ממשלת אולמרט, במלחמת לבנון השנייה, ראה דוח וועדת וינוגרד וכשלה יחד איתו בניהול המלחמה, בהסברתה בחו"ל ובהחלטה השנויה במחלוקת של 60 השעות האחרונות במלחמה, שהובילה את ההחלטה של התקדמות "בסלוקו" שעלו לצה"ל בקורבנות רבים. גב' לבני הייתה חלק מהטיפול הכושל במפוני פתחת רפיח, עד היום. הגב' לבני כשלה בניהול ההסברה במלחמת לבנון השנייה ואחריה וכנ"ל גם במלחמת עזה השנייה הנוכחית.
גם בעבר - לבני הייתה בממשלה כשביבי נתניהו כשר האוצר ניהל את הרפורמות וביסס את הכלכלה ותמכה בו בהתלהבות ועכשיו טוענת שהרס את הכלכלה, נו באמת.
לבני הייתה חלק מהגמגום והאוננות הביטחונית והמדינית במהלך שנות הקסאמים על שדרות ועוטף עזה, ועכשיו מתגאה בחלקה במלחמה, שלא סיימה את מלאכתה, הפסיקה בשלב קריטי, וכנראה נצטרך לעשות סיבוב נוסף. ומה בקשר לאירן והאיום הגרעיני - איפה היא עומדת ומה עשתה עד הלום.
כלומר: אפשר בקלות להרכיב רשימה ארוכה של כישלונות לבני ולהגיע למסקנה שהיא לא בשלה עדיין לראשות ממשלה. וכאן אנו מגיעים לשלב בו שואלים עצמם אזרחי ישראל, מה תפקידה האמיתי של התקשורת בישראל? ולמה העיתונות אוהבת לבקר, לסקר, לתקוף את כל המגזרים בחברה, אבל נמנעת וזהירה מאוד כאשר הדבר מגיע אליהם, לביקורת עצמית, לחשבון נפש ואולי לשינוי או בקשת סליחה.
עיתונאים רבים איתרגו - פוליטיקאים ומנהיגים אהובים עליהם והשמיצו אחרים - כולל אנשי ציבור ללא רחם.
רק בודדים מבין העיתונאים מצאו עוז להודות שהם לא היו אובייקטיביים ומאוזנים והמדיה לא הייתה הוגנת ומיוצגת כראוי. כך שיש כאלה שמגיעה להם "נעל בראש" ויש כאלה שמגיעה להם מילה טובה.
כללי האתיקה המקצועית, כמפורט בתקנון האתיקה המקצועית - 1999, ברורים וחדים, אך רבים מדי המקרים בהם העיתונאים, לפעמים בתום לב ולפעמים בריש גלי, או מתוך כוונה ומודעות, חורגים מכללים אלה, בשל מטרות אישיות, אגו, תחרות, פרסום ולפעמים השקפות פוליטיות.
חריגות אלה קיימות גם בזמן מלחמה, אך במינון נמוך יותר, מאשר בסיקור העיתונאי השוטף בזמן שלום, והדברים ברורים. לא פעם נתקלנו ב"פשלות" עיתונאיות או בלשון המקצועית "ברווזים עיתונאיים", שגרמו נזק אישי, מסחרי, חברתי, משפחתי ואפילו פוליטי - בדיווח או סיקור לא נכון או לא מדוייק דיו של אירועים, עובדות או התבטאויות, שתפסו כותרות ראשיות.
לתחום הזה שייכים כמה תחקירים מרכזיים שנעשו בחופזה, ללא בדיקה מעמיקה ובעיקר ללא סבלנות (בשל תחרות, רייטינג, סקופים), שהביאו לתוצאות עגומות, כמו: התאבדות מהנדס מע"צ בצפון, עקב תאונת אוטובוס פנויים פנויות, או זיכוי האובייקט של הכתבה תוך הדגשה שהנתונים שהתגלו במהלך המשפט אינם תואמים לכתבות ולעובדות שהובאו לציבור.
לעניין זה ניתן להוסיף גם "הפשלה" בפרשת הקצין/הילדה וידוא הריגה, הזמר "השרוף", שהתברר לא רק כ"ברווז" אלא כ"גימיק" מקצועי שתפס תאוצה וכותרות יפות.
מבין הפוליטיקאים, המודלף, המושמץ, ובעל המאזן הגרוע ביותר, מבחינת ההגינות המקצועית הוא ללא ספק יו"ר האופוזיציה הנוכחי ח"כ בנימין נתניהו, לשעבר ראש הממשלה.
המקרים רבים ואסתפק בכמה, דוגמאות בולטות:
א. בראיון לעיתון ערב - סיפר נתניהו כי בילדותו שיחק כדורגל עם חבריו ליד מחנה צבאי אנגלי בירושלים (הכוונה למחנה שנלר, הידוע בלב ירושלים). כותרת העיתון הדגישה באותיות גדולות שנתניהו שיחק כדורגל עם חיילים אנגליים מהירי מחשבה וידע מתמטי עשוי חשבון כי נתניהו עוד לא נולד שחיילים אנגליים היו במחנה שנלר. מסקנה: ביבי - פנטזיונר שקרן שמחפש תהילה ופרסום שווא.
שבועיים לאחר פרסום המאמר, עקב פנייה לעיתון ובדיקת תמלילי ההקלטה, התברר ללא ספק - העיתונאי טעה והטעה. העיתון התנצל - במודעה קטנה ושולית (בניגוד לחוק שנקבע בנושא זה), אך עד היום מרבים עיתונאים ופוליטיקאים לצטט מקרה זה כדוגמא, למרות שהם יודעים את האמת.
ב. מקרה בולט נוסף היה התיק הסודי שחשף שבועון/מוסף לגבי שמו תפקידו ועיסוקו של נתניהו, בארה"ב, הלקוח מתיק ביטוח הלאומי בארה"ב, שעשה כותרות ענק משך זמן ממושך, ואפילו ח"כ דליה איציק, לפני שנדדה וערקה לקדימה, מעל בימת הכנסת בקול דרמטי וסמכותי כיאה למורה מחנכת הצהירה בחשיבות תהומית ושאלה: מי אתה ביבי נתניהו?
התוצאה: התברר שמדובר "בברווז עיתונאי" שהטעה את הציבור, את המבקרים והפוליטיקאים שקנו את הסיפור בחדווה ובעיניים עצומות ולא מצאו עוז רוח והגינות מקצועית וחברות לבקש ממנו סליחה פומבית. העיתונאית החוקרת האמיצה פוטרה בלית ברירה מהעיתון.
ג. המקרה הכמעט אחרון - במלחמת לבנון השנייה התבקש ביבי נתניהו, על-ידי יו"ר הכנסת ח"כ דליה איציק, לצאת ללונדון למטרות הסברה למען מדינת ישראל, כמסבירן מס' 1 של המדינה, קשריו, יכולת הנאום שלו, וקשריו עם מדינאי העולם ואירופה במיוחד. הצלחתו במשימה הייתה מרשימה על דעת כולם, אבל העיתונות והתקשורת מצאה לנכון להדגיש, בכתבות, בשליחת כתב מיוחד ללונדון לצורך כתבה, את מנעמי החיים, המלון היוקרתי, הכביסה והפן של שרה נתניהו מכספי הציבור וכמעט אף מילה על השליחות והצלחתה.
והשאלה היא: גם אם נעשו טעויות ומעידות, איפה האיזון? איפה ההגינות? איפה סיקור והדגשת העובדות במלואן, כדי שגם הציבור יוכל לשפוט ולא יסתמך על חוות דעת עיתונאית, משוחדת וחד-צדדית. דרך אגב, גישה זו לא הייתה רק מנת חלקו של נתניהו, אלא גם של אנשי ציבור ופוליטיקאים אחרים מכל המפלגות, אבל אין בכך נחמה או מילה טובה בנושא זה לתקשורת.
בתאריך 6.1.08 - פורסם בעיתונות, פסק דין של בית המשפט השלום בתל אביב, מפי השופטת דורית שפירא, המותח ביקורת על ערוץ 10 בגלל כתבת הפדופילים, בה כיכב הכתב דוב גילהר, שהיה היפראקטיבי, היפר תוקפני, ובעיקר מילא את כל התפקידים של מערכת אכיפת החוק, לאמור: חקירה, גילוי, מעצר והרשעה בטרם משפט.
וכך אומר בית המשפט:
במדינה דמוקרטית על התקשורת לבצע תפקידה במקצועיות, מוסריות, לדווח על חדשות מבלי שתיצור אותן" ובהמשך: "אין להשלים עם מציאות, שבה מוכרע דינו, של אדם לשבט או לחסד, באמצעות התקשורת ללא בקרה של גורמי אכיפה מוסמכים".
הוא שאמרתי לעיל - המילים מדברות בעד עצמן, אבל הבעיה היא שהכתב הספציפי אינו לבד ויש עוד כמותו, חלקם לא ננזפו ולא פוטרו או הושעו על-ידי הממונים עליהם, ראשי המערכת והעיתונים.
הערה לסיום: ואף על-פי כן - נוע תנוע! לכן - לכו להצביע, כי המתחרים כבר נכנסו לאצטדיון לקראת הישורת הסופית.

הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר מדריך בקורס קציני שריון, פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות ופרשן משפטי בהווה.
תאריך:  09/02/2009   |   עודכן:  09/02/2009
שתף:

מועדון הבלוגרים לקבלת רשימות אברהם פכטר לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
עיתונות - לוקחת צד בבחירות
הודעות  [ 5 ] מוצגות  [ 5 ]  כתוב הודעה 
1
הכהן: תודה רבה כתבת אמת ל"ת
יצחק הכהן  |  9/02/09 12:08
2
תקשורת שמאלנית מושחתת !
ישמעאל  |  9/02/09 12:17
3
יצאת גדול פכטר ל"ת
א מ רול  |  9/02/09 12:20
4
התקשורת לא חקרה אישיות ליברמן
שושפרי   |  9/02/09 14:30
 
- ומה התקשורת כן חקרה ?
דון קישוא  |  9/02/09 15:50
 
פורום: בחירות לכנסת 18
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
מתי דוד
אידיאולוגיה מול ריאלייה
אמציה חן
עלינו להאמין, כי המזור לעצירת ההידרדרות מצוי בידינו. ובלבד שנעמיד בראש הממשלה אדם בעל יכולת מוכחת בעשייה ציונית של ממש, וגם חסין ממכותיו של הנגיף הפוליטי, המכרסם בהתמדה בחוסן הלאומי
ראובן לייב
האזרח המצוי לא שומר על ניקיון, נעדר תרבות דיבור, לא מפרגן לזולתו, חסר נימוסים, משתולל על הכביש ומתעלם מנכים. אפילו בדרכו אל מחוץ לגבולות המדינה הוא מיטיב להפגין את נוכחותו האגרסיבית
הרצל ובלפור חקק
הפריחה של השקדייה בהרי ירושלים נותרה זיכרון שלא נשכח, ולא יישכח. ט"ו בשבט היה קהילתי יותר, עשיר במנות של פירות וגם פירות יבשים    על ישראל של אותם ימים: החיים בשכונה כקהילה אמיתית, הווי צבעוני של ילדות בשוק מחנה יהודה, סרטים בקולנוע אדיסון, איך בנינו עיתון שכונתי ואיך הפכנו את המציאות לאמנות
יוסי אחימאיר
כדי שתהיה מנוסה יותר, ראוייה יותר לכתר, מוטב לציפי ולמפלגתה, שיילכו לכמה שנים לרעות בשדות האופוזיציה. יניחו במטותא מהן למנהיגים מנוסים יותר, מוכשרים יותר, חדורי אמונה בצדקת הדרךף, להוביל את ספינת ישראל באוקיאנוס המדיני
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il