תעלומת מספר הנמנעים מהליכה לקלפי תגיע, סוף סוף, הערב, לפתרונה. אם, אומנם, יתחוור אז כי מספרם של אלה אכן הגיע לשיא כל הזמנים - ייאלצו מפלגות רבות לבלוע את הכובע שלהן ולאכול את הדייסה העכורה שבישלו בעצמן.
במספרם הגדול של הנמנעים הצפויים יש כדי להעיד, יותר מכל, על המבוכה הרבה האופפת אותם. יש, כנראה, דברים בגו שאפילו ברגע האחרון ממש, הם עדיין מהססים להצביע. בשום קרמבו, שאמור לחלק חייל משוחרר כגימיק-בחירות, גם לא במונית-הסעה של מפלגה זו או אחרת, לא יהיה כדי למשוך אותם הפעם לקלפי. המתלבטים מתבלטים לא משום שהם מתבטלים. הם גם לא נמנעים מהצבעה בגלל מזג האוויר העכור, אלא בשל האווירה העכורה הממלאת את חלל האוויר.
את קולר האשמה להתלבטות הסוחפת אי אפשר שלא להטיל על כתפיהן של המפלגות עצמן - אלה שלא השכילו לנסח לבוחריהן מצע ברור, עם מילים כדורבנות, שאינן משתמעות לשתי פנים. הדברים אמורים במיוחד בשלוש המפלגות הגדולות של הכנסת היוצאת - קדימה, "הליכוד" ו"העבודה". מצעיהם המגומגמים של "שלושת הגדולים" דומים כל כך, עד שהסטיות ביניהם ממש שוליות. אפילו חלוקה ל"ימין" ול"שמאל" בין השלוש הופכת לגרוטסקית וחסרת כל משמעות. היא אפילו אינה מאפשרת להבחין מי מהן נץ ומי יונה, מי קפיטליסט יותר ומי פחות.
טקטיקה פוליטית אין זאת כי אם הטקטיקה הפוליטית, של אופורטוניזם צרוף, של אחד בפה ואחד בלב, היא בעוכריהן של כל אותן מפלגות. ים הסיסמאות הנבובות, שאין מאחוריהן ולא כלום; הקפיצה ברגע אחד על עגלה פלונית ורגע לאחר מכן על אלמונית, רק מבלבלת את הבוחר הפוטנציאלי התועה, שכלל אינו מסוגל לדעת היכן הוא, בעצם, עומד.
אבל, בתוך הים הגדול הזה של מפלגות ללא מצע ברור - יש, עדיין, שלוש מפלגות, מקצווי הקשת הפוליטית, שהשכילו להעביר לבוחר מסר שאינו מותיר מקום לפקפוקים. אולי אירוניה של הגורל היא שלמרות השוני הגדול ביניהן, יש משהו שמלכד אותן: זוהי, לא פחות ולא יותר, דמותו של... מנהיג "ישראל ביתנו", אביגדור ליברמן.
אם ישנו מישהו הראוי לפרס על סיסמת הבחירות המוצלחת ביותר, הרי זהו, ללא צל של ספק, ליברמן עצמו, אם לא היחצ"ן שלו. שום סיסמה לא הצליחה לקלוע עד כדי כך למטרה ולכבוש את ליבו של הבוחר כפי שעשתה זאת "בלי נאמנות - אין אזרחות", אפילו שיש בה משום תעתוע. דווקא בזכות סיסמה זו עשויה מפלגתו של ליברמן לגרוף מספר גדול, יחסית, של קולות, ששום מפלגה אחרת לא תצליח להגיע אליו.
תעתועי גורל ואולי אלה תעתועי הגורל שדווקא שתי מפלגות יריבות - אחת המזוהה עם מה שקרוי ה"ימין" והשנייה עם מה שקרוי "השמאל" - נגררו על-ידי ליברמן עצמו למסר ברור משלהן: שס, מחד, שכבר הצהירה בגלוי כי היא מחרימה כל ישיבה לצידו של ליברמן בקואליציה אפשרית בשל גישתו האנטי-דתית; ומרצ, מאידך, שהבטיחה גם היא כי ליברמן הוא מחוץ לתחום שלה, בשל מדיניותו האנטי-ערבית והסופר-ניצית.
ללא ספק יש משהו אירוני בכך שדווקא ליברמן הוא האיש שהצליח, במסר ברור וחד-משמעי, ללכד נגדו את שני יריביו משני קצות הקשת הפוליטית. אלא שחוץ ממשולש ברמודה מוזר כל כך, לא מצויה אפילו מפלגה אחת לרפואה, שהשכילה להתגבר במצעה על פיצול האישיות, ממנו היא סובלת: של אחד בפה ואחד בלב.
