אביגדור ליברמן (1) אם הסקרים נכונים, ישראל ביתנו ואביגדור ליברמן יהיו המנצחים האמיתיים של הבחירות הללו. בלי להיכנס לעמדות המדיניות של ליברמן, מצב כזה צריך לעורר דאגה, משום שהוא משקף את המיאוס של חלקים ניכרים מהציבור כלפי הדמוקרטיה ומוסדותיה העיקריים - הכנסת ובתי המשפט.
כוחו של ליברמן אינו נובע מכך שהוא תוקף את הערבים, אלא בעיקר מכך שהוא נתפס כאיש חזק וכמי שנרדף בידי הממסד. כאשר אף ממשלה אינה מוציאה את ימיה, יש כמיהה טבעית - מסוכנת ככל שתהיה - למישהו שנתפס כמבטיח יציבות. ליברמן, למרות טון דיבורו הרך, הוא אדם כזה. העובדה שהוא יוצא שוב ושוב נגד בתי המשפט, כמו גם החקירה הבלתי מסתיימת בעניינו, רק מוסיפים לו נקודות.
מי שמוצא שתופעת ליברמן מסוכנת, מוטב שיטפל בשורשיה ולא בסימפטומים שלה. צריך לחזק את מערכת הממשל, למנוע את הכסאות המוסיקליים הבלתי-פוסקים במשרדי הממשלה ובעיקר בתפקיד ראש הממשלה ולהחזיר את אמונו של הציבור בבית המשפט. איך עושים זאת? על המערכת הפוליטית נדבר בהמשך; על בתי המשפט נאמר רק, שהם הביאו זאת על עצמם, בהתערבויות הפוליטיות החד-צדדיות ובסחבת הנוראה. לכן, תיקון המצב הוא כמובן היפוכן של מגמות אלו.
אביגדור ליברמן (2) מצד שני, ייתכן שתופעת ליברמן של בחירות 2009 היא רק חזרה על תופעות דומות שאנו חווים כמעט ברוב מערכות הבחירות מאז 1977. מתוך תשע הכנסות שכיהנו ב-32 השנים האחרונות, בשבע ניתן להצביע על סיעות שעלו בצורה מטאורית והתרסקו בדרך כלל באותה מהירות.
בכנסת התשיעית הייתה זו ד"ש עם 15 הח"כים שלה שהפילה את המערך. בכנסת העשירית הצליחה תמ"י (מי? מה?) לקבל שלושה מנדטים על-רקע השיסוי העדתי. בכנסת ה-13 זינקה צומת של רפאל איתן לשמונה מנדטים, ואילו מרצ הגיעה ל-12. בכנסת ה-14 הצליחה "הדרך השלישית" (מישהו זוכר אותה?) לקבל שלושה ח"כים. בכנסת ה-15 הגיעה שס לשיא כוחה עם 17 חברים. בכנסת ה-16 נעה המטוטלת לכיוון השני עם 15 הח"כים של שינוי. ואילו בכנסת היוצאת הגיע תורם של שבעת הגמלאים.
סיעות אלו נעלמו אחרי כנסת אחת או הלכו ואיבדו מכוחן לאורך השנים. ככל שחוסר האמון במערכת הפוליטית הולך וגובר, כך גדלה נטייתו של הציבור לתמוך במפלגות שנתפסות כ"אאוטסיידריות", ככאלו שאינן נגועות בחולאי המערכת ואולי יצליחו לשנות אותה. אלא שעד מהרה מתברר שמדובר בהבטחות ריקות מתוכן, גם אם אותן מפלגות נכנסות לקואליציה. הפוליטיקה היא אותה פוליטיקה, מי שמשחק בביצה הזו חייב להתלכלך, וכאשר מדובר באנשים חסרי ניסיון - הם גם נכשלים.
השאלה הגדולה היא (שוב, אם להאמין לסקרים) האם ישראל ביתנו של הכנסת ה-18 תלך בדרכן של ד"ש, צומת, שינוי והגמלאים. הניסיון מלמד שהתשובה חיובית, אבל מצד שני כבר ראינו גם מפלגות שקמו מאפס והפכו למרכיב קבוע בחיים הפוליטיים שלנו (הדוגמא הבולטת ביותר: שס).
