הגיע הזמן באמת להסתכל לאמת בעיניים ולומר:
שלום עכשיו הייתה אשליה שקרסה סופית ואילו
התפכחות עכשיו זו המשימה העתידית.
הגיע הזמן לשנות את דפוסי היחסים עם הפלשתינים ולהשלים עם המסקנות המתחייבות מהמציאות החדשה, בעקבות מבצע "עופרת יצוקה".
לאחר רצף היוזמות והוועידות המדיניות, מאז אוסלו ועד אנאפוליס, שהובילו תקוות, אשליות וכישלונות של כל הניסיונות להביא לקץ הטרור ולסיום הסכסוך הישראלי פלשתיני, נותרה מסקנה אחת - להתפכח! הגיע הזמן לשנות את דפוסי היחסים עם הפלשתינים ולקבל את המסקנות המתחייבות הבאות.
צריך להשלים עם העובדה שלטווח הנראה לעין לא נגיע להסדר ולשלום עם הפלשתינים. המציאות הקיימת עשויה להימשך, דבר המחייב לא למחזר אשליות ישנות ולא לטפח תקוות שווא חדשות.
מדינה פלשתינית לא תקום בעתיד הנראה לעין בגלל הקרע האלים בתוכם, בגלל חוסר נכונותם לפשרה טריטוריאלית, בגלל עקשנותם לזכות השיבה ונסיגה לגבולות 67. תנאים ששום ממשלה בישראל לא תקבל.
המקסימום שישראל מוכנה לתת ולוותר, למען הסכם וקץ הסכסוך הם אפילו לא המינימום שהפלשתינים מוכנים לקבל. זו סיבה נוספת של חוסר סיכוי להקמתה של מדינה פלשתינית וקץ הסכסוך.
המבצע "עופרת יצוקה" הוכיח פעם נוספת כי איפוק זו לא עוצמה אלא אשליה, והבלגה אינה כוח אלא חולשה והונאה עצמית. שתי אשליות אלה היו נחלתם הנאיבית של חלק ממנהיגי המדינה שנכשלו במבחן התוצאה.
אלה שיזמו והאמינו באוסלו ובהינתקות, הפיחו בעם אשליה של אופטימיות מגוייסת, לפיה תוכניות אלה היו אמורות להיות מודלים לשלום אידיאלי שהפכו בפועל למגילות גנוזות של כישלון טוטאלי במבחן הריאלי.
ההינתקות מרצועת עזה הייתה הזדמנות לפלשתינים להוכיח לעצמם ולעולם כולו שביטול הכיבוש הישראלי בעזה יביא לשינוי המצב בכל היבטיו: ביטחון, חוק וסדר, בנייה ושיקום כלכלי והפסקת הטרור. השתלטות החמאס על עזה הוכיחה שהבעיה אינה "הכיבוש", אלא שלדעתם ישראל כולה היא כיבוש. הג'יהאד האיסלאמי הפלשתיני עזתי שהשתלט גם על המנטליות הפלשתינית גם בגדה, אינו מותיר שום סיכוי לפתרון של שתי מדינות לשני עמים. גם שום פיתוח כלכלי אזורי לא יביא פתרון מדיני.
ההנהגה הפלשתינית הביאה הרס וחורבן בכל מדינה שניתן לה להתבסס בה. כך היה בירדן, בלבנון ובישראל. הנהגה זו לא עמדה בהתחייבויותיה בכל ההסכמים שנטלה על עצמה בירדן, בלבנון ובישראל. אי לכך, אין יותר לתת בהם אמון.
שום ממשלה בישראל, בימין ובשמאל, לא תוכל גם אם תרצה, לפנות 100 אלף מתנחלים "בנחישות וברגישות", כמו בגוש קטיף. פינוי כל ההתנחלויות הוא תנאי אולטימטיבי של הפלשתינים ושל חלק ממפלגות השמאל. תנאי זה הוא בלתי אפשרי לביצוע, דבר שמונע בשלב זה כל הסדר.
לאור הכישלונות של כל התוכניות והוועידות המדיניות לשלום הוכח כי זורעי אשליות התקווה והשלום טעו, ואילו נביאי הזעם, אלה שהואשמו בזלזול ובהתנשאות "כיצרני פאניקה" צדקו.
אפשר וצריך לחתור לשלום ריאלי, אבל אסור לחיות בחלום נאיבי של שלום וירטואלי.
לטעות זה אנושי גם בדרג המנהיגותי ואולם לטעות, לא להודות, ולהמשיך להשלות, למרות כוונות טובות זה הרסני.
יש לנו עם חזק וארץ נהדרת הזקוקים לפוליטיקה אחרת מזו הקיימת.
