אחד ההיבטים המעניינים של הלחימה בעזה היה התנהגותה של האוכלוסיה הפלשתינית באיו"ש. אומנם היו ביטויי מחאה ציבוריים, אבל היקפם היה קטן יחסית, גם לעומת ביטויים מקבילים במערב ובעולם הערבי וגם כאשר נותנים את הדעת לעָצמת מראות ההרג וההרס כפי שהשתקפו בערוצי הטלוויזיה הערביים. כוחות הביטחון של הרשות הפלשתינית תרמו לשיכוך המחאות בכך שכיוונו את ביטויי המחאה למקומות שנמנע בהם חיכוך עם גורמי הביטחון הישראלים, אבל מלכתחילה לא היה היקף ההשתתפות במחאה גדול. נראה כי היו לכך שתי סיבות עיקריות; האחת - ההשתתפות הדלה יחסית שיקפה את מצב הרוח של הפלשתינים, שעייפו מהמאבק המתמשך חסר התוחלת והבינו שנגרם נזק נורא לעם הפלשתיני בעקבות מעשי איוולת של חמאס, שהעריך לא נכון את תגובתה של ישראל; האחרת - היא שיקפה את הפגיעה הקשה בתשתית הפוליטית של חמאס באזור זה. פגיעה זו נבעה מירידה מסוימת שחלה בתמיכה בחמאס בשל השתלטותו בכוח על רצועת עזה וכישלונו בשיפור חייהם של התושבים בעזה, ובעיקר מהאפקטיביות של הפעולות של הרשות הפלשתינית ושל ישראל נגד התשתית הפוליטית והכלכלית של חמאס באיו"ש. כך, בין השאר, מספר לא מבוטל של פעילים פוליטיים של חמאס נמצא במעצר, הרשות הפלשתינית הצליחה להשתלט על חלק גדול מהמסגדים שפעל בהם חמאס ונכסים כלכליים שלו הוחרמו. בהיעדר תשתית פוליטית מתפקדת היה קשה לחמאס להניע המונים לפעולות מחאה.
ביטוי נוסף של חולשת חמאס באיו"ש היה כישלונו במימוש איומיו להוציא לפועל פיגועים קשים מהגדה לישראל. חמאס לא הצליח לממש אפילו פיגוע משמעותי אחד במהלך הלחימה, והפיגועים המעטים שהיו בתקופה זו היו פיגועים ספונטניים של פלשתינים שהחליטו על דעת עצמם לפגע באמצעים מאולתרים (סכינים, הצתה וכדומה). לאחר הפסקת הלחימה היה פיגוע ירי אחד שלא ברור אם הוא פיגוע של חמאס. אפשר להסיק מכך שגם תשתית הפיגועים של חמאס רוסקה בפעילות האינטנסיבית של כוחות הביטחון של ישראל בשנים האחרונות, ולאחרונה גם בפעולות של כוחות הביטחון של הרשות הפלשתינית. אין משמעות הדבר שלא פועלים עדיין תאים אחדים של חמאס, אך יכולתם מוגבלת.
כיצד השפיע העימות האחרון על יחסי פאתח והחמאס? בשלב זה קשה להעריך כיצד ישפיע הסיבוב האחרון של עימות בעזה בין ישראל ובין חמאס על כוחם הפוליטי היחסי של חמאס ושל פת"ח בראשות מחמוד עבאס. מצד אחד סביר כי הפלשתינים בעזה ומחוצה לה מבינים את הנזק שגרם להם חמאס, ומבינים שמצבם של הפלשתינים באיו"ש תחת שלטונו של עבאס – טוב יותר, וגם הסיכויים לשיפור נוסף בעתיד טובים יותר. הבנה זו יכולה להביא לירידה בתמיכה בחמאס ולעלייה בכוחם של עבאס ופת"ח. מצד אחר, במהלך הלחימה הצטיירו עבאס והרשות הפלשתינים כמשת"פים של ישראל וכלא רלוונטיים, ואילו חמאס הפגין שוב שהוא הגורם היחיד שמוכן להתמודד עם ישראל ולא להיכנע, למרות הקרבנות הרבים. תדמית זו של חמאס אולי נפגעה במידת מה משום שהוא לא הצליח לממש את איומיו הרבים והסב נזק קטן בלבד לישראל, אולם עדיין היא חזקה. מאז סיום המבצע חמאס גם מנסה לחזק את התדמית הזאת וליצור פרספציה שהוא ניצח בסיבוב הזה משום שלא נכנע ונשאר עומד על רגליו, ובכך "אילץ" את ישראל להפסיק את הלחימה. אם לא יגביר חמאס את מאמציו להפסיק את הפעילות האלימה מהרצועה, תהיה בכך אינדיקציה שייתכן כי אנשי חמאס אפילו מאמינים שזוהי תמונת המצב האמתית. עדיין לא ברור מה יהיה המאזן בין שני האלמנטים האלה, המושכים לכיוונים מנוגדים. על כל פנים, גם אם תהיה ירידה נוספת בהיקף התמיכה בחמאס, סביר כי הוא עוד ייהנה מתמיכה של חלק משמעותי מהאוכלוסיה גם ברצועת עזה וגם באיו"ש. סביר גם להניח כי גם אם תימתח בעזה ביקורת חריפה על חמאס בשל המבצע, לא יפגע הדבר בשליטת חמאס ברצועה, והמבקרים יחששו לתת ביטוי לביקורת שלהם, ובוודאי לא יתקוממו נגד חמאס.
הלחימה בעזה סייעה לעבאס לעבור בשלום את התאריך 9 בינואר, שלפי פרשנות חמאס ופרשנות גורמים משפטיים פלשתינים רבים, הגיעה בו לקִצהּ תקופת כהונתו כנשיא הרשות הפלשתינית. סביר כי לאחר שיתאושש חמאס מההלם של הלחימה בעזה הוא יחדש את התקפותיו המילוליות על עבאס בנושא הזה, אבל ספק אם יהיה לכך אפקט ממשי שיערער את שלטונו של עבאס.
שאלה נוספת היא מה תהיה ההשפעה של ההתפתחויות בעזה על התפתחות הדיאלוג שבין הפתח ובין חמאס. ערב הלחימה היה הדיאלוג תקוע בשל היעדר עניין אמתי של שני הצדדים בהתקדמותו. מצרים מנסה, כחלק מההסדרים בסיום הלחימה, להביא לחידוש הדיאלוג, אולם ספק אם בחודשים הקרובים יתקיים דיאלוג אמתי כזה. חמאס לא היה מעוניין בדיאלוג לפני הלחימה משום שהעדיף לקיים אותו מתוך עמדה של כוח והעריך שלאחר סיום כהונת עבאס ב-9 בינואר הוא יימצא בעמדה כזאת. עתה, משהתבדו תקוותיו והוא מוצא את עצמו בעמדה של חולשה, ספק אם יהיה מעוניין בדיאלוג.
השפעת העימות האחרון על יחסי ישראל והפלשתינים כאשר רוצים לבחון את ההשפעות האפשריות של ההתמודדות בעזה על התהליך המדיני עם הפלשתינים, יש לתת את הדעת שגורם משפיע עיקרי יהיה המצב בגזרת עזה בתקופה שלאחר העימות הזה. אם אכן נוצר מאזן הרתעה חדש עם חמאס שיקשה עליו לחדש את הירי מעזה, ובוודאי אם גם ההסדרים עם צדדים שלישיים, ובעיקר עם ארצות הברית ומצרים, יקשו על חמאס לשקם את כוחו, אפשר להניח שישררו יציבות ושקט יחסי לתקופה ממושכת למדי בגזרה זו. הצלחה של מצרים בניסיונה לתווך בין ישראל ובין חמאס ולהגיע להסדר שימסד ויחזק את הפסקת האש תוכל לתרום תרומה נוספת ליצירת מצב יציב זה. יציבות זו יכולה לסייע לחידוש התהליך המדיני מול הפלשתינים והאצתו. אומנם עבאס השהה את המגעים עם ישראל בגלל הלחימה, משום שמול הציבור שלו הוא היה מוכרח להפגין מורת רוח על מעשיה של ישראל, אבל סביר שהוא ירצה לחדשם כשישקע העשן. יש להניח שבינתיים תקום ממשלה חדשה בישראל, וגם זה יסייע לו לפתוח דף חדש. לשני הצדדים נוח יותר לקיים תהליך מדיני כשיש שקט ביטחוני. מבחינה זו גם חולשת חמאס באיו"ש תורמת לאפשרות לקדם תהליך מדיני.
אם יתבדו הציפיות ליציבות בגזרת עזה ויימשכו ירי הרקטות הדליל וניסיונות פיגוע לאורך הגדר, סביר כי ישראל תנסה תחילה להביא לרגיעה על-ידי תקיפות אוויריות שיגבו תג מחיר גבוה יותר מבעבר. אם גם זה לא יעזור, סביר כי ישראל תיכנס לסדרה מתמשכת של מבצעים צבאיים רחבים יותר ברצועת עזה, שמטרתם תהיה להמשיך להחליש עוד יותר את חמאס ולהשיג חופש פעולה לכוחות הביטחון של ישראל בכל הרצועה. בתרחיש כזה יש סכנה שהתחליף לשליטתו של חמאס בעזה תהיה אנרכיה והיעלמות השלטון המרכזי, כמו שקרה באיו"ש לאחר מבצע "חומת מגן". סביר שעבאס לא יסכים במקרה כזה לחזור לרצועת עזה כשהוא נשען על הכידונים הישראלים. על כל פנים, התמשכות הלחימה תקשה על הצדדים לקיים משא-ומתן רציני, ובוודאי לסכמו בהצלחה ולממש את ההסכם, גם אם ירצו בכך. בתרחיש כזה תצטרך ישראל לשקול בין חידוש שלטונה הצבאי ברצועה לאנרכיה.
התהליך המדיני שהחל לאחר פגישת אנאפוליס כולל שני אלמנטים; משא-ומתן מדיני, שהוא תהליך "מלמעלה למטה", ותהליך בניית יכולות של הרשות הפלשתינית, ובעיקר יכולות ביטחוניות, שהוא תהליך "מלמטה למעלה". היחלשות חמאס תקשה עליו להפריע לתהליך בניית יכולות הרשות הפלשתינית, אולם הדימוי שנוצר של משת"פים עם ישראל יפגע בלגיטימציה של כוחות הביטחון הפלשתינים בציבור הפלשתיני. יהיה עליהם לנקוט פעולות שימחישו את תרומתם לאינטרס הפלשתיני ולרווחת האוכלוסיה כדי לשחוק דימוי זה.
מה תהא השפעת המערכה בעזה על ההתפתחות הפנימית בתוך החמאס? שאלה נוספת שיש לה השפעה אפשרית על התפתחות התהליך הישראלי-פלשתיני בטווח הארוך יותר היא מה תהיה השפעת המערכה בעזה על ההתפתחות הפנימית בתוך חמאס; מה יהיו יחסי הכוחות הפנימיים ואם תהיה הקשחת עמדות או שתתממש האפשרות להגמשה ולשינוי עמדות. מצד אחד המחירים ששילם חמאס יכולים להביא לתהליך של התמתנות, שיעלה בו כוחם של הגורמים הפוליטיים של חמאס בעזה ואיו"ש מול הזרוע הצבאית בעזה ומנהיגות החוץ בדמשק, ומצד אחר תחושות הזעם והתסכול של חמאס, בייחוד אם יחושו שתוצאות הלחימה מסייעות להידוק המצור והלחץ עליהם, יכולות להוביל להקצנה ולעליית כוחה של הזרוע הצבאית. צריך גם לתת את הדעת ששליטת המנהיגות בדמשק בכספים ובאמצעים המוזרמים לחמאס תימשך, עם המשמעות שיש לכך על יחסי הכוחות בתוך חמאס.
חוסר ודאות בצל חילופי שלטון בארה"ב ובישראל על כל פנים, גם אם יהיו תוצאות הלחימה נוחות להמשך התהליך המדיני, אין משמעות הדבר שאכן יתקיים תהליך מדיני מואץ בשנה הקרובה משום שהלחימה בעזה הצטלבה עם שתי תקופות מעבר פוליטיות, בארצות הברית ובישראל, ולעמדתם של ממשל אובמה ושל הממשלה החדשה שתהיה בישראל תהיה השפעה מכרעת על התהליך המדיני הישראלי-פלשתיני. בארצות הברית התמונה מתחילה להתבהר. הנשיא החדש אובאמה כבר הודיע כי בכוונתו לתת עדיפות גבוהה למסלול הישראלי-פלשתיני. הוא מינה את הסנטור לשעבר ג'ורג' מיצ'ל לשליח מיוחד למזרח התיכון, וזה כבר בא לביקור ראשון בישראל. לעומת זאת, בצד הישראלי התמונה ברורה פחות. העמדות הישראליות תלויות בתוצאות הבחירות ובקואליציה שתוקם בעקבותיהם. הלחימה בעזה עשויה לחזק את התמיכה בעמדות תקיפות יותר מול הפלשתינים ואת עמדת אלה הטוענים שישראל אינה יכולה להעביר שטחים נוספים לפלשתינים משום שגם הם יהיו בסיס להתקפות על ישראל. אומנם מול זה עומד התפקוד הטוב של הרשות הפלשתינית ברמאללה בזמן המשבר, אך לא ברור עד כמה השאירה עובדה זו את רישומה על הציבור הישראלי ויכולה להתגבר על ההירתעות ממסירת שטחים נוספים לשליטת הפלשתינים.
