|
בניגוד למה שמנסים לפמפם לנו מאז אמש, בבחירות אתמול הושגה הכרעה ברורה. רוב הציבור רוצה ממשלה ימנית. אפשר אפילו לומר, שהתוצאות הללו מצביעות על בגרותו של הבוחר הישראלי, שהצביע לפי מצע ולא לפי מועמד. במילים אחרות: הבחירה הייתה בין שתי דרכים ולא בין שלושה מועמדים, כי מדובר בבחירות פרלמנטריות-יחסיות ולא בבחירות אישיות לראשות הממשלה. חוזרים למצב הרגיל הטבלה המצורפת מתארת את חלוקת יחסי הכוחות בין גושי הימין והשמאל מאז 1981. זוהי חלוקה די סכמטית, המצרפת את כל המפלגות הדתיות לימין, ואת מפלגות המרכז והמפלגות הערביות לשמאל. התמונה ברורה מאוד: למעט הכנסת היוצאת, הפער בין הגושים היה תמיד 7-4 מנדטים. כלומר: 95% מהציבור מצביעים לאותם גושים, ורק 5% מתלבטים באמת ומשנים את הצבעתם, וזה מה שגורם מדי פעם למהפכים. מבחינה זו, מה שקרה אתמול הוא חזרה לדפוס הקבוע ב-28 השנים האחרונות.
|
|
הבחירות דחקו הצידה את הבעיה הבוערת ביותר: המשבר הכלכלי. לא רק שהן תפסו את הכותרות ותשומת הלב, אלא שהבחירות גם יצרו אשליה של שפע בשל מאות המיליונים ששפכו המפלגות. כעת חובה להפנים ולהבין: המשבר כאן, הוא עומד להכות בנו במלוא עוצמתו ואין לנו אפילו דקה אחת לבזבז על משחקי כבוד, אגו, כסאות ותיקים. חייבים להקים ממשלה במהירות הרבה ביותר, להעביר תקציב ולהתחיל לטפל במיתון, האבטלה, הגרעון, הצניחה בהכנסות המדינה, הירידה בייצוא וכל יתר מרכיבי המשבר. המשבר הכלכלי (2) לא שזה מאוד משמעותי מבחינה מעשית, אבל יש לזה בהחלט משמעות מבחינה סמלית. הממשלה הבאה חייבת להיות קטנה ככל האפשר במספר השרים, נטולת שרים בלי תיק וללא סגני שרים. כל משרה מיותרת כזו עולה לנו כמה מיליוני שקלים בשנה, ואין זה מוסרי לדרוש מהציבור הקרבה בעוד הפוליטיקאים חוגגים כאילו אין מחר. מאותה סיבה, צריך לדחות את בניית בית ראש הממשלה החדש. תראו לנו שאיכשהו גם לכם המשבר מזיז.
|
|
נא לא לשכוח, שנשיא המדינה הגיע לתפקידו הנוכחי הישר מתפקידו כשר בכיר מטעם קדימה. האם הפוליטיקאי הוותיק ביותר בישראל יכול להתנתק כמעט בבת אחת ממה שעשה ב-60 השנים האחרונות? האם הוא יכול לשכוח בזכות מי נבחר לתפקידו הרם? הנה הוכחה לכך שרצוי מאוד לקבוע תקופת צינון משמעותית בין תפקיד פוליטי לבין תפקיד הנשיא. שיטת מצליח עוד הערה לגבי שמעון פרס. אתמול דיברתי על ההטיה של התקשורת לטובת לבני ונגד נתניהו. אמש ויתרתי על הברברת הבלתי-פוסקת בכל הערוצים (בבחירה פרוידיאנית-משהו צפיתי בסדרה הבריטית המעולה "הנוכלים"), אבל מדי פעם זיפזפתי. יצא לי לראות את רינה מצליח בערוץ 2, יוצרת במלוא הרצינות את המבנה הבא: ליברמן לא יודיע במי הוא תומך. בצורה הזו, יהיו ללבני 46 ח"כים ולנתניהו 49. ועם פער כל כך קטן, הנשיא יטיל את הרכבת הממשלה על ראש המפלגה הגדולה ביותר - קרי: לבני. ממש עיתונות מקצועית ואובייקטיבית במיטבה. המו"מ הקואליציוני העובדה שאין לכאורה מנצח ברור בבחירות, תביא לכך שהמו"מ הקואליציוני יתחיל עוד לפני שהסיעות יגיעו לנשיא המדינה, כי הרי המלצותיהן יקבעו במידה רבה את זהותו של ראש הממשלה הבא. זה דווקא טוב, כי המשמעות היא שפחות זמן יאבד לאחר הטלת המשימה, ניתן יהיה להשלים אותה מהר יותר ולפנות לטפל בבעיות הבוערות באמת.
|
|
ציפי לבני לא ניצחה בבחירות. נכון שקדימה היא כנראה המפלגה הגדולה ביותר, אבל כפי שציינתי אתמול - זה חסר חשיבות, משום שאין לה רוב בכנסת. כל מה שלבני הצליחה לעשות, הוא להעביר כמה מנדטים בתוך הגוש שלה - מהעבודה וממרצ לקדימה. ועדיין, ההישג שלה מרשים, במיוחד לנוכח העובדה שמדובר במפלגת שלטון כושלת ומושחתת, ולנוכח העובדה שלבני עצמה לא עשתה לאורך הקריירה שלה שום דבר שמצדיק את בחירתה לראשות הממשלה. כיצד היא עשתה זאת? את זה ודאי ינתחו מומחים גדולים ממני. במבט ראשון נראה, שהיה כאן שילוב של שלושה גורמים: מסע הפחדה נגד נתניהו, ניצול זהיר ונבון של היותה אישה, ותמיכה מסיבית של התקשורת. כלומר: שום דבר ממשי, שום דבר עם תוכן, שום דבר עם הישגי עבר ותוכניות עתיד.
|
|
התרסקותה של מפלגת העבודה אתמול עשויה/עלולה להוות מסמר אחרון בארונה, ולא רק מסיבות פוליטיות. רק לאחרונה הודתה קרן קצנלסון שבשליטת העבודה, ש"מצבה הפיננסי של מפלגת העבודה קשה ביותר, ולמעשה מאיים על המשך קיומה". למפלגה חובות ענקיים - הרבה מעל 100 מיליון שקל. סביר להניח שהיא ניהלה את הקמפיין שלה מתוך הנחה שתקבל 17-15 מנדטים, אך כעת תקבל הרבה פחות מכספי מימון המפלגות. שימו לב לאפשרות שלראשונה בישראל, מפלגה גדולה תיעלם בשל ניהול כספי כושל.
|
|
רק קצת יותר מ-65% מבעלי זכות הבחירה הטריחו את עצמם לקלפי. וזה לא קשור למזג האוויר; הגשמים לא הרתיעו עשרות אלפי ישראלים מיציאה לקניונים. זוהי עלייה קטנה ביחס לבחירות הקודמות, אך עדיין רחוק מאוד מהשיעור הממוצע של 75% שנרשם מאז 1977 ועדיין סיבה לדאגה רבה. שינוי השיטה בדבר אחד יש אחדות: כולם מדברים על הצורך לשנות את השיטה. זה מובן, כי התוצאות של אתמול גורמות לכל המפלגות להיות לא-מרוצות. אבל האם יש למישהו שיטה טובה יותר? אתמול הצבעתי כאן על ליקויי השיטות האחרות, והם לא השתנו ב-24 השעות האחרונות. מה שכן אפשר לעשות, הוא להעלות את אחוז החסימה ל-5%. הדבר יגרום לכך שכל סיעה בכנסת תהיה בת חמישה חברים לפחות, ומובן שכך יהיו פחות סיעות. במקום 11 סיעות בכנסת הבאה, היינו מקבלים שש-שבע בלבד - וזה כמובן הרבה יותר יציב. לכאורה, המפלגות הקטנות ייפגעו משינוי כזה. אבל לא בהכרח. הן יכולות להתאחד ביניהן או להתחבר למפלגות גדולות הקרובות אליהן. למשל: הבית היהודי והאיחוד הלאומי; יהדות התורה ושס; מרצ והעבודה; המפלגות הערביות. ובכל מקרה, זה הרבה יותר דמוקרטי מאשר שניים-שלושה ח"כים שיכולים לסחוט בלא שום פרופורציה לכוחם האמיתי.
|
|
