שר הביטחון הבא של מדינת ישראל עלול למצוא את עצמו בראש מולטי-מערכה צבאית נגד מספר מדינות אויב בו זמנית, ו/או בניהול מבצע התקפי לשם ביעור נשק לא קונבנציונלי במדינה שראשיה ההפכפכים ושלטונה העריץ אינם מאפשרים קיומו של סיכון בו יהיה ברשותה נשק גרעיני, כימי או ביולוגי.
מדינת ישראל כבר חוותה את שני התרחישים הללו בעברה, וכמובן בהצלחה צבאית, שהיא כורח המציאות וכורח הקיום.
אמנם הפער לטובת מדינת ישראל לגבי שני התרחישים הולך ועולה, אולם לעת חירום - גם כאשר הפער הוא כזה - עדיין נדרש כי בראש הצבא יתייצב רמטכ"ל מבריק ובעל תכונות של מנהיגות, ובראשות הממשלה כמו גם בתפקיד שר הביטחון יתייצבו אישים בעלי מנהיגות ויכולות גבוהות של ראייה קדימה והחלטת החלטות ראויות ומהירות.
בנוסף, שר הביטחון של מדינת ישראל צריך גם - ובעיקר - להכין את המדינה ואת הצבא לשני תרחישים אלו, בעבודה משותפת ותמודה עם הרמטכ"ל.
באשר לשר הביטחון של מדינת ישראל, מדובר באחד מהתפקידים המורכבים ביותר בעולם מבחינה מדינית.
עמיר פרץ - רחוק מזה, ובכל זאת לא נגרם אסון בתקופת כהונתו, ולא היה נגרם אסון גם לו אחמד טיבי היה ניצב כשר הביטחון, וזאת בזכות כוחו של צה"ל והפער ההולך וגדל בינו לבין צבאות עוינים. ואף על-פי כן, לא אחמד ולא פרץ מתאימים.
יובל שטייניץ, בוגי יעלון - כל אחד מהם מתאים ככפפה ליד לתפקיד שר הביטחון.
ביחד עם הרמטכ"ל אשכנזי ובנימין נתניהו כראש ממשלה - יהיה כאן צוות מנצח.
ומה עניין עמיר פרץ לכאן? כאזהרה, לבל ייבחר לתפקיד שר הביטחון פוליטיקאי שאינו מתאים לכך בגלל הסכמים קואליציוניים.
אין עוד מדינה בתבל שבכל תקופת קיומה - ניצבת ברציפות מול איומים לקיומה הפיזי, ומאוויים של ראשי מדינות, בין בגלוי ובין במסתרים, להשמידה.
להפקיר את משרד הביטחון לעת הזאת בידי עמיר פרץ או דומיו - זו טעות הגובלת בהפקרות.
להבהיר, הרי עמיר פרץ היה שר ביטחון לאחרונה ובנוסף בתקופת כהונתו גם התנהלה מלחמה, כך שמהבחינה האובייקטיבית הוא היה אמור להיות מועמד לגיטימי לתפקיד, והעובדה כי עצם הצעתו היא בגדר בדיחה - ממחישה עד כמה זלזלו ראשי קדימה במינוי זה - אולמרט במינוי ולבני בהסכמה שבשתיקה, ועד כמה כל אחד מהם לא מתאים להנהיג - זה בסוף דרכו, וזו - אולי, בלית ברירה - בתחילתה של דרך חדשה. והגרוע מכל הוא שלבני - ככל שהיא תזכה לתפקיד בממשלה - תהיה עטופה בחברים מפוקפקים כחיים רמון אשר בית המשפט כבר אמר לגביו את דברו, ואחרים - שסביר להניח כי בית המשפט עוד יאמר עליהם את דברו, מאחר שענייניהם מצויים בתהליך.
מנהיגים כמו בן-גוריון, בגין, גולדה, אשכול ז"ל ונתניהו ילח"א - לא עלה על דעתם להפקיר את תפקיד שר הביטחון למי שאינו מתאים ברמה מוכחת לתפקיד, אולם הוכח כי לאולמרט ולדומיו שיקולים אחרים.
האזהרה צריכה להיכתב על הכותל המערבי באותיות קידוש לבנה כי על כף המאזניים - הביטחון והקיום.