הדמוקרטיה הישראלית על סף התפוררות

תוצאות הבחירות, כפי שמסתמנות, מאששות פעם נוספת שהדמוקרטיה הישראלית נמצאת באחת השעות הקשות שלה. אין זה משנה כלל מי מבין הטוענים לכתר ראש הממשלה יצליח באמת להרכיב אותה. כל ממשלה שלא תקום תהיה ממשלה הנשענת על כרעי תרנגולת, רבת מפלגות ושסועה מבפנים עם יכולת משילות מוטלת בספק. המחלה הכרונית שפקדה את הממשל בישראל לא קיבלה את הטיפול הראוי, לכן ערכיה השונים ממשיכים להיות מדאיגים ביותר. מי שהתבונן בתשדירי הבחירות של המפלגות הרצות לכנסת לא יכול היה שלא להבחין במשבר העמוק שבו נמצאת הדמוקרטיה הישראלית. לא היה בתשדירים הללו שום דבר מעניין, שום חדש תחת השמש. השמצות ועוד השמצות, שטיפת מוח של הציבור שעדיין צופה בסרטי האימה שמציגות המפלגות. אלה שהזהירו מזה זמן רב שמא עלולים חלילה להגיע למשבר עמוק של הדמוקרטיה, נהדפו בבושת פנים, אך לדאבון הלב, "נבואות הזעם" הולכות ומתממשות. גם בבחירות אלה אחוז ההצבעה היה נמוך יחסית אפילו מזה. סקירה מדוייקת של עקומת אחוזי הבחירה מאז קום המדינה ועד היום מראה בבירור על ירידה משמעותית של אחוז המצביעים המוכנים ללכת לקלפי. הסיבה נעוצה בייאוש שאחז ברבדים שונים של הציבור כתוצאה מהתנהלות המערכת הפוליטית הישראלית. זהו סימפטום מסוכן ביותר כי ככל שאחוזי ההצבעה ירדו, כך חלקים נרחבים ביותר לא יהיו שותפים להכרעות, וכל משחק פוליטי שלא משוחק בתוך המוסדות הממלכתיים מסוכן לדמוקרטיה. ההתפלגות הסקטוריאלית והאנוכיות הפוליטית להשיג הישגים למגזר זה או אחר וכל האחרים שיילכו לעזאזל, גורמות נזקים בלתי הפיכים לחברה. העדר תחושה בקרב הציבור הרחב שיש מנהיגות אחראית היא אסון למדינה. לא בכדי יש הקצנה ימינה ושמאלה כי במרכז המפה הפוליטית נפער חור שחור שמאיים להתרחב במהירות שלא שיערנו. קיצוניות מחלחלת ומעוררת חלחלה הרטוריקה המזכירה משטרים אפלים השתלטה על הפוליטיקה הישראלית. הן מן הימין והן מן השמאל נשמעות סיסמאות הגורמות חלחלה לכל בר-דעת הרואה בדמוקרטיה את הרע במיעוטו. מי שעוקב אחר הטוקבקיסטים, המגויסים או ה"חופשיים", מבחין מייד בהקצנה שלא הייתה כדוגמתה. יהודים המשתלחים בערבים וערבים המשחירים פניהם של יהודים במילים או במעשים שלא היו מביישים שום משטר פשיסטי. בתוך המגזר היהודי מתקיימת תחרות מי יותר קיצוני בתפיסותיו ומי מסוגל להגיע ראשון אל קו האופן של אידיאולוגיה בזויה ובלתי מתקבלת על הדעת. אין שום מכנה משותף בין המפלגות היהודיות זולת השמצות ומצג שווא של המציאות הכה מורכבת. המתקפה על מוסדות המדינה העליונים, על מערכת המשפט ועל גורמי האכיפה הפכה להיות לאופנה. הסיבה לכך איננה רק תחושת חלק מן הציבור שמוסדות אלה פועלים מתוך אינטרסים פוליטיים אלא משום שרוב הציבור אינו מבין את התנהלותם. אלה המייחלים לקריסתם של מוסדות השלטון הנוכחיים בעצם מבקשים למוטט את הדמוקרטיה. למען לא יובנו הדברים לא נכון: רבות מן ההחלטות של מערכת אכיפת החוק בית המשפט העליון בלתי מובנות משום שאין מי שיסביר מה עומד מאחוריהן. מכאן ועד כמיהה להרוס אותן, הדרך ארוכה מאוד. כלי התקשורת הישראלים, האמורים להיות כלבי השמירה של הדמוקרטיה הישראלית, הפכו מזמן ל"פודלים" של הפוליטיקאים. הם משרתים את המנהיגים ולנגד עיניהם ליטרת הבשר היומית. התקשורת פסקה להיות נשכנית כיאה לתקשורת במשטר דמוקרטי והתמסרה לפוליטיקאים, מן השמאל ומן הימין, באופן טוטאלי. מי שזכויות האדם והאזרח חשובות לו, מי שהדמוקרטיה והיכולת לחיות חיים נורמליים, אינו יכול שלא להתחלחל מהקורה בימים אלה בישראל. בפני ישראל עומדים אתגרים עצומים אשר מצריכים מנהיגים בעלי תבונה וכושר להנהיג. במפה הפוליטית הישראלית, כפי שהיא מצטיירת נותרה מפוצלת, בלתי יציבה ומסוכסכת. על המנהיגים הישראלים להתעלות מעל לשיקולים אנוכיים כי מאחוריהם עומדת מדינה שלמה המביטה בתקווה לטוב יותר.