סיפורו של מחול הטנגו החושני מועלה בימים אלה מעל בימות שונות ברחבי הארץ. את עוללותיו המוסיקליות לתקופותיו השונות מגוללת בחן רב "רביעיית פיטנגו", שעם נגניה נמנים מיטב הכשרונות המוסיקליים הצעירים בארץ. את הרביעייה מלווים שני רקדנים מקצועיים וזמרת, המיטיבה בקולה הסוחף לייצג את הז'אנר של המחול הארגנטינאי הכובש.
בשש שנות קיומה הצליחה "רביעיית פיטנגו" להעמיד נגנים קלאסיים מקצועיים, עם רפרטואר עשיר ומרגש, הסוחף עימו באחת את הקהל הישראלי. המופע החדש של הרביעייה הוותיקה, "אש הטנגו", כולל נעימות מתקופת גרדל האגדי, אבי הטנגו, ועד פיאצולה. במהלך השמעתו, באודיטוריום של כפר שמריהו, עצמתי עיניים וחשתי עצמי כאילו נמצאתי בשכונת לה-בוקה של בואנוס-איירס. הטנגו, למי שאינו יודע, נולד בבתי הזונות של אותה שכונה ומשם התגלגל לפריז ולרחבי העולם כריקוד אמנותי וחושני.
קלאסי ומודרני את המופע פותחת הנעימה הארגנטינאית הקלאסית "עיניים שחורות", של ויסנטה גרקו, להבדיל אלף אלפי הבדלות מהנעימה הרוסית, הנושאת אותו שם ושלאמיתו של דבר אין לה עימה שום דבר. ברצף הנעימות הבא אחריה מושמעים שירים שהפכו ללהיטים, בצד נעימות קלאסיות, שאינן מוכרות די-צורכן לקהל המאזינים בארץ.
את המופע מנחה בחן רב עמיחי שליו, תוך שהוא פורט באצבעותיו על הבנדוניאון, אבי-אבותיו של האקורדיאון המודרני. אלא שבהבדל ממנו, הוא אינו משתרע כמפוח לגובה אלא לרוחב, והפעלתו דורשת מיומנות רבה. נראה ששליו, תלמידו של המאסטרו רודולפו דלאויסיו, מיטיב לשלוט בכלי שבידיו ונגינתו בו רכה ועדינה למדי, אף שהיא מחייבת דווקא נוקשות מסויימת.
נגנית הקונטראבס, רינת אבישר, ניחנה בכישרון ובניסיון מוסיקלי עשיר, בין היתר בהופעותיה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. אחרי ככלות הכל, הכלי שהיא מנגנת עליו הוא אחד מכלי הקשת המורכבים והקשים ביותר להפעלה בכל תזמורת, ורינת מיטיבה להפעיל את מיתריו באצבעותיה האמונות. גם נגינתו של הכנר, הדר כהן, המרבה להשתתף בפסטיבלים בארץ ובעולם, ערבה מאוד לאוזן השומע.
כמו בארגנטינה אבל כוכב הרביעייה הוא, ללא ספק, הפסנתרן המחונן, שחר זיו, שייצג בעבר את ישראל בתחרויות בינלאומיות רבות. נגינתו הווירטואוזית ממש סוחפת. האטרקציה של המופע היא יצירתו המקורית, "ג'יבריש טנגו", שכשמה כן היא: שיר בשפה עילגת, ספרדית כביכול, אבל עם מנגינה מעניינת וערבה מאוד לאוזן וקול שמאוד משכנע. לצעיר המוכשר הזה נתכנו עוד, מן הסתם, עלילות.
שני רקדני המופע, רונן חייט ומיה שוורץ, גרפו אחריהם תשואות רמות, כשבין השניים מתבלט במיוחד הרקדן המקצועי, שמוביל במיומנות רבה את בת-זוגו. זו מיטיבה לנענע את גופה בקצב ותנועות הארגנטינאיות החינניות והאמנותיות, שאין ביניהן לבין תנועות הריקוד המקובלות על רחבת הריקודים בארץ ולא כלום.
אבל את ההצגה מצליחה לגנוב הזמרת מריאל סול, ילידת ארגנטינה, שהתמחתה במוזיקה לטינית אותנטית. סול, שלמדה בקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה בבואנוס איירס, עשתה עלייה לפני עשור ומאז היא נוטלת חלק בהפקות ובלהקות שונות. במופע העכשווי של "אש הטנגו", היא זוכה להדרן מיוחד ובקריאות של "אוטרה" ארגנטינאיות מצד כותב שורות אלה על שירי הקברט שהיא משמיעה בקולה הערב ובחשוניותה הרבה. וזהו בדיוק הקול שהזכיר לי, יותר מכל, את הלהיטים ששמעתי בקפה האמנים המיתולוגי, "טורטוני", של בואנוס איירס.
מופעי "אש הטנגו" הקרובים מתקיימים הערב (13 בפברואר) בתיאטרון גבעתיים; ב-19 בחודש באולם שרת בפתח-תקוה; ב-26 בחודש בבית העם בכפר בלום; וב-28 בחודש בהיכל התרבות בבת-ים.
אז רוצו לראות!
