בין חמאס לפתח - משמעויות "עופרת יצוקה"

מאז פרוץ ההתקוממות השנייה נודעו למאבק האלים שניהל החמאס בישראל ולתגובות ישראל לפיגועים תפקיד מכריע בהכשלת מהלכים, שתכליתם הייתה חידוש ההידברות בין ישראל לרשות. תהליך אנאפוליס, שהושק בעקבות השתלטות חמאס על רצועת עזה ביוני 2007, נועד להחלישו ובו בזמן לחזק את הרשות כדי להגביר את סיכויי גיבושו של הסדר. אך חמאס תרם רבות לעיכוב התקדמות לאורך המסלול שהותווה באנאפוליס, בעיקר בקשר לניהולו השוטף של הסכסוך. תשתיתו הצבאית והאזרחית של חמאס בגדה המערבית וחתירתו המתמדת להרחבת השפעתו שם, לצד האיום הגלום בהתבססותו ברצועת עזה, עיכבו את יישום השלב הראשון של מפת הדרכים בגדה, ובכלל זה את הסרת מחסומי הדרכים ואת העברת אזורים לשליטתה הביטחונית של הרשות. על-רקע ירי הרקטות הנמשך מרצועת עזה לא היה אפשר לעודד בישראל ובחוגי הרשות נכונות לפשרה ולנטילת סיכונים אלקטורליים. השיחות בין ישראל לרשות התנהלו באווירה ספקנית, אשר שיקפה בראש ובראשונה קושי לגשר על פערי עמדות עקרוניים. מלבד זה, ביטאה הספקנות הכרה כי הפיצול הפוליטי בזירה הפלשתינית, שנוסף לנתק הגאוגרפי בין הגדה לרצועה, יסכל התקדמות לקראת הסדר כולל וכי התנגדות חמאס צפויה להקשות את יישום ההבנות, גם אם יוגבלו לשטח הגדה. נסיבות אלה, שלאורן התנהל התהליך המדיני ערב ההסלמה בזירת עזה, לא שונו בעקבותיה. נזקים שנגרמו לחמאס במהלכה לא גרעו אפוא מיכולתו להמשיך ולהכתיב סדר יום בזירה הישראלית-פלשתינית.

נכס חשוב שהפקיע חמאס מידי פת"ח הוא נס ההתנגדות. דימוי חמאס כמוביל מחנה ההתנגדות הפלשתינית לכיבוש הישראלי ולישראל ולמה שהיא מייצגת, ובכלל זאת סדר אזורי שתהיה חלק ממנו, אך התעצם במהלך הלחימה ברצועה. כמו-כן, חמאס מילא חלל שנוצר עם אימוץ אסטרטגיה מדינית על-ידי פת"ח וּויתורו על אסטרטגיית הסיבוך, שהתמקדה במאמצים לשמר מתח בין ישראל לשכנותיה ולהעצימו. במחאה על עצמת הפגיעה בתשתית האזרחית ברצועה לא שב שגריר ירדן מחופשה לישראל אלא לאחר נסיגת כוחות צה"ל מן הרצועה. מחאתה החריפה של טורקיה על התקיפה הישראלית בעזה הייתה רקע למשבר ביחסי שתי המדינות. קטאר מצדה השעתה את יחסיה הכלכליים עם ישראל. לעומת זאת, חמאס לא חולל משבר בין ישראל למצרים. הברחות הנשק מסיני לרצועת עזה העכירו את יחסי המדינות, בפרט מאז השתלטות חמאס על רצועת עזה. אולם חשש גובר במצרים מהתפרצות מחאה עממית בשטחה בגין פגיעה של ישראל בתשתית האזרחית ברצועה ובהשראת אירן, דרבן בזמן הלחימה ולאחריה לחץ על חמאס להסכים לרגיעה. חשש זה האפיל על תוצאותיה האפשריות של הצטיירות כשותפה למאמץ הישראלי לדכא את יכולותיו הצבאיות והמוטיבציות הלוחמניות של חמאס. מלבד זה, כדי לשלול מניע עתידי לפעולה צבאית ישראלית ברצועה הביעה מצרים נכונות מוגברת להיאבק בהברחת אמצעי הלחימה לאזור. התפתחות זו סייגה משמעותית את ההישגים, שחמאס יכול היה לזקוף לזכותו כחלק מהמאמץ, המובל על-ידי אירן וסוריה, לגבש חזית אזורית אנטי-ישראלית. ועדיין, חמאס הוכר כשליט ברצועת עזה. מגעים שניהלה מצרים עם נציגי הארגון כדי לשכנעם למתן את מדיניותו הלוחמנית ביטאו השלמה עם אחיזתו באזור. גם ישראל, בתבעה מחמאס לחדול מירי ומהתחמשות וכן לאכוף הפסקת אש על יתר הפלגים הלוחמניים הפעילים ברצועה, מכירה באחריותו למתרחש בה וממנה. רעיונות שהועלו בדבר חידוש נוכחות פת"ח ברצועה הצטמצמו לאפשרות שהארגון ישתתף בשיקום התשתית האזרחית בה ואולי אף בשמירה במעבר רפיח. אולם אלה לא לוו בציפייה כי בעתיד הקרוב יהיה אפשר לשחזר את שליטתו באזור. גורמים בינלאומיים שיתגייסו לפרויקט שיקום הרצועה, ערבים ומערבים כאחד, לא יוכלו להימנע מתיאום פרטיה ומהלכיה של הבנייה מחדש עם אנשי חמאס. לאחר תום הקרבות הגבירה צרפת את מאמציה להגמשת דרישות הקוורטט מחמאס. גם אם לא יושלם מהלך דיפלומטי זה, שנועד להקל על חברות האיחוד האירופי את המגעים עם חמאס, עשוי התיאום להתברר כשלב לקראת הסרת החרם מעל הארגון בלא שייענה לדרישות שהוצבו לו כתנאי להידברות.

האם ההכרה בשליטת חמאס ברצועה מקבעת את הפיצול בזירה הפלשתינית – מציאות פוליטית שמעמד חמאס מתחזק בה בעוד פת"ח נחלש, ועמו הסיכויים לקידום הסדר של פשרה בין ישראל לפלשתינים? לאו דווקא. מצרים חוזרת ומדגישה את כוונתה לשקם את הרשות הפלשתינית באמצעות כינון ממשלת אחדות. אם כן, לצד תמיכתה של מצרים בנשיאות עבאס ובממשלת סלאם פיאד, ובמקביל לצעדיה שנועדו להצר את רגלי חמאס, עדיין היא רואה בשילוב כוחות בזירה הפלשתינית אמצעי להרגעת הזירה הישראלית-פלשתינית, הן כמטרה בפני עצמה והן כדרך לקידום התהליך המדיני. אפשר שבגישה זו טמון מוצא מן הסבך, ובו דינה של התקדמות לקראת הסדר לדרבן את חמאס לחולל הסלמה בעימות בינו לבין ישראל, ודינה של הסלמה בעימות בין ישראל לחמאס לעכב התקדמות לקראת הסדר. ימי היריבות בין פת"ח לחמאס כימי חמאס. זו החריפה עם השתלטות חמאס על רצועת עזה. על-רקע המערכה בין ישראל לחמאס העמיק הקרע בין הארגונים, והוא צפוי להעמיק עוד אם תחול התקדמות ממשית בהידברות בין ישראל לרשות. עם זאת, אפשר להניח כי התקדמות מדינית תחדד מתיחות גם בשורות חמאס, בין האגף הקיצוני שמושבו בדמשק ובין ההנהגה הפרגמטית יותר, שמושבה ברצועת עזה.³ התפתחות בכיוון זה עשויה להכשיר את הקרקע לדיאלוג בין פת"ח לגורמים בחמאס. כמו-כן ניתן לשער כי ככל שתהא הבטחה להסדר מוחשית יותר כן תגבר התמיכה בהסדר המוצע בקרב אוכלוסיית השטחים – גם בשכבות שהקיפאון המדיני עודדן לתמוך בחמאס, ולכן יגבר הסיכוי שיוכל פת"ח להוביל נציגות לאומית שתונחה על-ידי דרכו המדינית. בראייה זו, דבקות בתהליך המדיני, גם על-רקע חידוש הדיאלוג הלאומי הפלשתיני טרם שחמאס נסוגה רשמית מעמדות יסוד אנטי-ישראליות, תעלה את הסבירות שהבנות שיגובשו במסגרתו יתקרבו לשלב יישומי. מנגד, קיפאון מדיני - אם תיכון ממשלת אחדות פלשתינית ואם ימשיך ויתמסד הפיצול בזירה הפלשתינית - יותיר בידי חמאס את היכולת להכתיב סדר יום, בלא שיוכל פת"ח המוחלש להציע לציבור הפלשתיני או לישראל חלופה מעשית ברוח חזון שתי המדינות לשני העמים.

1. יואב שטרן, "חאלד משעל: החמאס העריך שהמבצע יארך שלושה ימים",haaretz.co.il, ב-20 בינואר 2009. 2. Agence France Press, January 15, 2008 ; Christian Science Monitor, January 15, 2008; The New York Times, January 15, 2008. 3. בשנים האחרונות התעוררו חילוקי דעות בהנהגת חמאס אודות שיתוף פעולה עם פת"ח ואפשרות ההשתלבות בתהליך מדיני. המחלוקות החריפו לאחרונה בעקבות קריאתו של אנתוני בלייר לשלב את הארגון בתהליך המדיני. ראה: "Hamas deeply divided over Balir remarks", Jerusalem Post, online edition, January 31, 2009.