כמו סמלים רבים אחרים, שכבר אבד עליהם מזמן הכלח, מבקשים עכשיו להחזיר למוסדות החינוך את "הקופסה הכחולה" של הקרן הקיימת לישראל ובכך להנציח את קיומה.
צריך לזכור כי קק"ל של היום הוא גוף אנכרוניסטי, בדיוק כמו קרן היסוד או המגבית היהודית המאוחדת, שבכולן דבק, זה מכבר, חיידק ה"שנור". את תרבות סחיטת הכסף, שאינו מגיע תמיד ליעדו, מנסים עכשיו להחזיר בדלת האחורית, כשאין לכך שום הצדקה כלכלית.
למען ההגינות ייאמר מייד כי לכותב שורות אלה, שגדל בנעוריו על ברכי "הקופסה הכחולה", אין שום טינה אליה ואפילו זוכר לה חסד-נעורים. הקופסה, שהגיחה לאוויר העולם לפני למעלה ממאה שנה, בחסות הקונגרס הציוני, נועדה לסייע בתרומותיה לגאולת אדמות ארץ ישראל ולצורך כך גם הייתה הצדקה מוחלטת לקיומה. אלא שבמימוש החזון הציוני, עם הקמת המדינה היהודית, אמורה הייתה להסתיים שליחותה. בכל זאת המשיכה הקק"ל לדבוק בה עוד שנים רבות וברבות הזמן היא גם הפכה לסמלה המובהק. הצרה היא שכספיה לא הגיעו תמיד ליעדם המבוקש: פיתוח אדמות הארץ ונטיעת יערות ופארקים.
טקס מקודש כך או אחרת, אדמות ישראל כבר נגאלו וכמותן גם היערות והפארקים שניטעו, ובני דורי, שגדלו לאורה, עדיין מכירים לה טובה. מדי יום שישי הוקדשה לקופסה פינה חמה בין כותלי הגן ובית-הספר. עוד פרוטה ועוד פרוטה, שנאספו מהבית בימים של צנע והידוק-חגורה, שולשלו אל בין קרביה בחרדת קודש. ההתרמה הכיתתית הייתה בעיני כולנו טקס מקודש, שלווה בשירים הירואיים של אמא אדמה נגאלת. וכשהקופסה התמלאה בכספינו, התמלא גם ליבנו גאווה.
בינתיים זרמו מים רבים בים התיכון וכיום, יותר משהקק"ל גואלת אדמות, היא תרה בנרות אחר מי שימשיך להצדיק את קיום הקופסה, ובלבד שיהיה בכספיה כדי לממן את פרנסיה. אלא שבצוק העיתים ובימים של מיתון הולך ומחריף, יש מקום להקצות את הכספים המבוקשים למשאבים אחרים וחיוניים יותר, עם מטרות קונסטרוקטיביות ובוערות.
הגיע הזמן להודות שהקופסה הכחולה עצמה כבר החלידה, תרתי משמע, וכל ניסיון לצבוע אותה מחדש בצבעי כחול-לבן יהיה, פשוט, צבוע. גואלי אדמת הארץ, זאב אוסישקין ויהושע חנקין, אבותיה של אמא אדמה, הרי כבר שבקו חיים מזמן. וחוץ מזה אין גם שום הצדקה להחיות את תרבות ה"שנור"; בוודאי לא בקרב זאטוטים זבי חוטם.
ההיאחזות בסמלים היסטוריים, דוגמת "הקופסה הכחולה", שלא נעשה בהם שימוש הולם - כמו הנפת הדגל במוסדות החינוך, סתם כך מדי יום; או השמעת ההמנון הלאומי שלא בטקס רשמי, והפרחת סיסמאות בומבסטיות לשווא, כמו "בלי נאמנות אין אזרחות" - אינה תורמת כהוא זה להעלאת המורל. בסך-הכל היא מציינת אותות מובהקים של פאשיזם המכריז ש"המדינה זה אני".
את "הקופסה הכחולה" יש להחזיר, בינתיים, לארכיון הציוני. רק שם יהיה כבודה מונח במקומו.