אני שמח מאוד שמשאלתי הכמוסה התגשמה והסרט "ואלס עם באשיר" לא זכה בפרס האוסקר. יש צביעות גדולה בהלקאה העצמית שהפכה ל"אמנות" בקולנוע הישראלי, והבלוף הזה סוף-סוף נכשל כפי שראוי לו. האוסקר האמריקני התעלה מעל עצמו, התייחס לסרט כסרט, פסל אותו, ובכך, שמר על מעמדו כקנה מידה אמנותי שרואה בפזילה מום, והסרט "ואלס עם באשיר" הוא פזילה מעוותת, מבאישה ואנטישמית.
יידע כל קולנוען ישראלי כי מעתה אין זה מספיק להטיל רפש במדינת היהודים וכדאי להתרכז בתסריט כתוב היטב, במשחק ובבימוי מעולים וברעיונות מקוריים. מדהים להיווכח עד כמה מוכנים יוצרים להשקיע עמל בסרט מצוייר רק בשביל למצוא חן בעיני הגויים, ובפרט שונאי ישראל. קובעי פרס האוסקר לא קנו את החנופה הזאת, דחו את הסרט ובכך הם עצמם ראויים לאוסקר.
זאת הזדמנות טובה לבצע רוויזיה רצינית בקריטריונים לתמיכה בקולנוע הישראלי. לא ייתכן שכל תסריט התומך במאבקם של הערבים נגד היהודים זוכה לתמיכה של כסף יהודי. זהו כסף של הרבה אזרחים שאינם מסכימים למסרים המזיקים הללו ואיש אינו שואל אותם. נמצא שגם אני נגזל על-ידי "אמנים" שבעיני הם נתעבים ואין לי תרופה נגדם מלבד חוסר אונים מוחלט.
מתי סיפורו של העם יסופר כמו שצריך? מזה שנים אני שואף להפיק סרט ישראלי שיספר את סיפור מאבקם של היהודים, שאין צודק ממנו, על פיסת טריטוריה וריבונות בעולם ששנאת יהודים מובנית בו. אני אפילו לא מתחיל לכתוב את התסריט משום שברור לי שאין שום סיכוי שהמדינה, מדינת היהודים, תתמוך בו. עולם הקולנוע בישראל מעוות את המציאות, יוצר תמונה משחירה ולא נכונה בעליל, מטנף את עם ישראל על כל רבדיו ואין אונס.
"ואלס עם באשיר" חייב להיות קו פרשת המים ונקודת מפנה. די! נמאס! צריך להפנות משאבים לטיפוח לאומי חיובי וצודק. מספיק עם החנופה וההתרפסות! אולי יופק סרט על התקשורת הישראלית שהיא מקור הטומאה שבעקבותיה מזדחלים "האמנויות", זוחלים ומעקמים את הישר, יורקים לבאר ממנה הם שותים, כורתים את הענף עליו הם יושבים ועוד זוכים לשבח, הלל וקילוס.
הסיפור האמיתי על תקומת ישראל טרם סופר. לא בספרות, לא בשירה, לא בתיאטרון ולא בקולנוע! הוא נקטע עם הקמת המדינה. הכיבוש הצודק הפך לנישול נפשע וכל הרעיון הציוני היה לבוז. איש אינו שואל מדוע כל יפי הנפש הללו חיים בישראל הכבושה ויוצרים יצירות נגד קיומם על האדמה הזאת. זהו, כנראה, פרדוקס מובנה של גנים גלותיים בנפשה הרכה של ה"אמנות" הישראלית. הרי אם הם מאמינים בכל מאודם ובכל עודם בעוול שעוולה ישראל, מקומם הטבעי הוא מחוצה לה. הם הרי מודים בתוך יצירותיהם שעשו מעשה זמרי, מה הם תובעים שכר כפנחס? מדינת-ישראל נאבקת על קיומה מאז הקמתה והיא עדיין זקוקה נואשות ללוחמים בכל התחומים ובכלל זה באמנויות.
מובן שלא ראיתי את הסרט "ואלס עם באשיר" ולא אראהו! כמו כל הסרטים שכמותו.
