מחלת הסוכרת מאופיינת בדרגות שונות של חומרה ובמקביל בסוגים שונים של טיפולים. כידוע, מחלת הסוכרת יכולה לפגוע באיברים שונים כגון: עיניים, עצבים, כליות ומחלת כלי דם. פגיעות אלה יש להוכיח כי נגרמו עקב מחלת הסוכרת.
לסוכרת טיפולים שונים ושני סוגי הטיפולים המוכרים ביותר הם: סוכרת סוג 2, מטופלת בדרך-כלל בכדורים ו/או בדיאטה ואילו סוכרת סוג 1, שנהוג לכנותה במקרים רבים גם כ"סוכרת נעורים" מטופלת באינסולין. הטיפול התרופתי בשני המקרים גם הוא משתנה בהתאם לדרגת החומרה ובתגובות הפיזיולוגיות של כל אחד ואחד.
הביטוח הלאומי הכיר במחלת הסוכרת לעניין קביעת דרגת נכות ובתקנות הביטוח הלאומי, בסעיף 4 לתקנות, ישנו סולם אחוזי נכות אשר מתחיל מ-0% ועד ל-100%.
קביעת דרגת הנכות בסוכרת עם סיבוכים, קלה יותר ובדרך-כלל הויכוחים עם רופאי הוועדות הרפואיות יצטמצמו למינימום, שכן השאלה אם קיימת פגיעה באיבר מטרה או לא כתוצאה מהמחלה, היא בדרך-כלל קלה לקביעה והדבר נעשה באופן רוטיני על-ידי הרופא המטפל או רופא מומחה לעיניים, כליות וכיוצ"ב שטיפל במבוטח.
לצורך קבלת קיצבה, יש צורך בקיום שני תנאים מצטברים.
התנאי האחד הוא: אחוזי נכות של 60% ומעלה או 40%, כאשר סעיף אחד מסעיפי הליקוי הוא 25% לפחות.
התנאי השני הוא: ירידה של 50% לפחות בכושר העבודה וההשתכרות.
לפי זה, ניתן לראות שחולה סוכרת עם פגיעה באיברי מטרה זכאי לאחוזי נכות רפואית של 65% עד 100%. במידה וחולה כזה אינו מתפקד, על-ידי כך שנפגעה הכנסתו באופן דרסטי ו/או חדל לעבוד לחלוטין או אז זכאי הוא לגימלת נכות כללית בהתאם.
רבים הם חולי הסוכרת בקרב הציבור, אך גם רבים הם שלא מודעים לזכויותיהם. לכל חולה סוכרת העונה על התנאים הבסיסיים הנ"ל, לפנות לעורך-דין המתמחה בחוק הביטוח הלאומי ולקבל ייעוץ והכוונה מתאימים.
