בועת "השד הדמוגרפי" ממשיכה להתנפץ לפי נתוני סוף 2008 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). על הממשלה החדשה למנף את הנתונים המעודדים לגיבוש מדיניות דמוגרפית, כדי להגדיל את הרוב היהודי הקיים (67% מערבית לירדן ללא עזה), לעקור מן השורש את הפטליזם הדמוגרפי ולהנחיל אופטימיות דמוגרפית על השלכותיה החיוביות בתחומי עלייה, כלכלה, השקעות זרות, חברה, דיפלומטיה, ביטחון, כושר הרתעה וצמצום המתיחות בין יהודים לערבים, הניזונה מחשש משולל-יסוד מ"השד הדמוגרפי".
לפי הלמ"ס, נמשכים הגידול במספר המוחלט של לידות יהודיות וההתייצבות במספר המוחלט של לידות ערביות ב"קו הירוק". החברה היהודית הופכת לצעירה יותר והערבית למבוגרת יותר. מספר הלידות היהודיות השנתיות גדל ב-45% מ-1995 (80,400) עד סוף 2008 (117,000), כתוצאה מהעלייה מבריה"מ, מעבר העולים משיעור פריון רוסי של לידה אחת לאישה לשיעור פריון יהודי-חילוני של 3-2 לידות, עליית מדרגה של הפריון החילוני והמשך הפריון הגבוה הדתי/חרדי. מספר הלידות הערביות מתייצב על 39,000 לשנה, כתוצאה מהשתלבות מרשימה של ערביי ישראל בתשתיות החינוך, הבריאות, הרווחה, המסחר, הכלכלה, התרבות, הספורט והפוליטיקה. פער הפריון הולך ונסתם (0.7 לידות ב-2007 לעומת 6 ב-1969) ושיעור הלידות היהודיות הולך וגדל: 69% מסך הלידות ב-1995, 74% ב-2007 ו-75% ב-2008. מגמת הירידה בשיעור גידול האוכלוסין הערבית ניכרת גם ביו"ש, שם היא מואצת על-ידי ההגירה הגבוהה מיו"ש, תכנון משפחה הולך ומשתרש, המעבר מהכפר אל העיר, התרחבות החינוך במיוחד אצל נשים, שיא בשיעור הגירושין, ירידה בנישואי גיל הנעורים ועלייה בגיל הנישואין הממוצע.
התמערבות הפריון הערבי (3.5 לידות לאישה ב"קו הירוק", 4 ביו"ש ובמגמת ירידה) מאפיינת את מרבית המדינות הערביות והמוסלמיות. לפי מפת שיעור הפריון של חטיבת האוכלוסין של האו"ם מ-2008, שיעור הפריון הממוצע במדינות ערב הוא 4-2 לידות לאישה (ובמגמת ירידה), לעומת למעלה מ-4 לידות לפני 30 שנה (
[קישור]).
אפילו תימן, ספינת הדגל של הדמוגרפיה הערבית, מאמצת את תכנון המשפחה. בפברואר 2009 אישר הפרלמנט בצנעא חוק האוסר על נישואין של צעירים מתחת לגיל 17, מונע נישואין ללא הסכמת האישה ומשפר באופן דרסטי זכויות של נשים גרושות.
הרוח הגבית הדמוגרפית מהווה הזדמנות היסטורית לגיבוש מדיניות דמוגרפית להגדלה משמעותית של הרוב היהודי, תוך שמירה על זכויות המיעוט הערבי והמשך שילובו במערכות המדינה:
1. החזרת העלייה לראש סדר העדיפויות הלאומי, כפי שמתחייב מהקמת המדינה ומצרכי הכלכלה והביטחון. יש למנף את הקריסה הכלכלית העולמית והחרפת האנטישמיות להאצת העלייה מבריה"מ לשעבר, מארה"ב, ממערב אירופה, מאמריקה הלטינית ועוד.
2. פתרון מהיר ומקיף לגיור כהלכה של 250,000 עולי בריה"מ יתמרץ גל עלייה נוסף.
3. שדרוג דרמטי של תשתיות תעבורה (אוויר, רכבת מהירה, דרכים, כביש טבעת), תקשורת, אזורי תעשיה ודיור בירושלים למשיכת יזמים, יצירת תעסוקה ומהפך מהגירה יהודית מהעיר אל העיר.
4. הרחבת תשתית החינוך התיכוני והגבוה בישראל לעידוד הרשמה של נוער ואקדמאים יהודים מחו"ל.
5. החזרת יורדים וצמצום ירידה איכותית על-ידי הרחבת תשתיות החינוך הגבוה, המחקר והפיתוח.
6. שדרוג מהפכני של תשתיות הגליל והנגב, להאצת הגירה מגוש דן, כמרשם לשיפור כלכלי, סביבתי ודמוגרפי.
7. השוואת שעות הגן ובית הספר לשעות העבודה, כדי להקל על גידול ילדים ותעסוקה.
8. הקמת קרן יהודית עולמית לעידוד הפריון היהודי ברחבי העולם, נוכח שיעורי ההתבוללות הגבוהים ושיעורי הפריון הנמוכים של יהדות התפוצות, ולאור אתגרי הדמוגרפיה מאז השואה.
ב-1949 העלה בן-גוריון את המדיניות הדמוגרפית לראש סדר העדיפויות, כדי להציל את המדינה היהודית מהתמוטטות, וכך הוריש לממשיכיו מסד לרוב יהודי מוצק וארוך טווח. ב-2009 נהנית הממשלה החדשה ממסה קריטית מרשימה בתחומי הדמוגרפיה, הצבא, הכלכלה והטכנולוגיה. חובה עליה להמשיך במורשת בן-גוריון ולבצר את עתיד המדינה על-ידי הרחבת הרוב היהודי.
